אחת הסיבות לחוסר סיפוק ולחוסר אתגר בעבודה הוא העדר תשוקה.
אנשים חשים תסכול כשהם עוסקים בעבודות שלא מעניינות, ויותר מזה- לא מרגשות אותם.
איך מתחילים למצא תשוקה בקריירה?
תתחילו לחשוב מה מדליק אתכם? מה מרגש אתכם? תחשבו על בילויים ותחביבים, ואפילו תשאלו את עצמכם
מה הייתי עושה לו לא הייתי צריך כסף לפרנסתי?
אפשר גם להפוך תחביב לעיסוק, למשל- חבר שהכרתי הלך ללמוד מדעי המחשב כי הוא אהב משחקי מחשב.
לקח קצת זמן עד שהוא הבין שהוא צריך לעשות עוד צעד כדי ללכת אחרי הלב… והיום הוא בודק משחקי מחשב! העיסוק שלו מורכב, למעשה, מהרבה שעות שבהן הוא משחק במשחקי מחשב.
אני מכיר אנשים שמצאו מקום להתנדב בו, כי מקום ההתנדבות סיפק את הרגש היה חסר להם במקום העבודה.
באמצעות מקום ההתנדבות, לא מעט פעמים נפתחת הדרך לקריירה אחרת לגמרי.
אנשים אחרים – בדקו מה לא בסדר בחינוך ילדיהם – אז הם פתחו בית ספר חדש.
שאלו את השאלות שכתבתי למעלה ולכו אחרי התשוקה שלכם.
הייתה לי מתאמנת שנזכרה מה היא אהבה בחוג ביסודי ובתיכון וזה היה השינוי שהיא בחרה לחזור אליו.
משהו שלא היה בתודעה שלה בכלל.
אז לסיכום – תשוקה מוצאים על הלב והבטן לא עם הראש.
לכן החשיבה שלרוב בקריירה נעשית עם הראש צריכה לעבור למקום אחר לגמרי בגוף.
חפשו מקום שנותן לכם השראה ותכתבו איזה דברים ממש עושים לכם את זה.
בעבודה הנוכחית, בעבר, בזמן הפנוי, כשהייתם ילדים איזה חלום היה לכם ועוד…
ככל שתכתבו חופשי ויתר משהו יעלה….ואם לא עלה כלום…אני פה עבורכם.
"אני בת 26 ואני לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה."
במשך כמה חודשים זה היה המשפט שהיה תקוע לי בגרון ולא הצלחתי לומר.
בפעם הראשונה שהתקשרתי לנח על מנת לתאם פגישת היכרות, הייתי תקועה.
סיימתי תואר ראשון בעיצוב בשנקר, אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיי והישג שאני גאה בו מאוד אבל הבנתי שאינני רוצה לעסוק בתחום.
ארבע שנים מהחיים שלי הושקעו בדבר הזה שאני לא רוצה להתעסק בו.
בעיניי זה היה כישלון מסוים. אני מאוד משיגנית וחדורת מטרה והכל אצלי הלך מאוד מהר, הצבא, הטיול, המכינה והלימודים.
צ'ק ליסט של ממש ופתאום מצאתי את עצמי ללא כיוון.
באותה השיחה הרגשתי שמישהו סוף סוף מבין אותי. שיש מקום לדבר הזה שנקרא שינוי ושהוא לא רע.
בשלב שבו הגעתי לפגישות עם נח, הייתי בעבודה שלא ממש הייתה קשורה ללימודים שלי.
אהבתי אותה במידה מסוימת אבל הממונה עליי עשתה לי חיים מאוד קשים. סבלתי ללכת לעבודה.
התחלתי לתהות אם לנסוע שעה וחצי כל כיוון ולהיות עייפה כשאני מגיעה הביתה שווה את זה.
אם לקום לפני הזריחה ובקושי לפגוש את בן הזוג שלי שלא לדבר על המשפחה שלי- שווה את זה. כל הסבל הזה בשביל עבודה שהיא ממש לא עבודת חלומותיי עם אפס הגשמה עצמית.
נח היה עבורי משהו שאף אחד בחיי לא היה מצליח להיות
הוא הנחה אותי בחיפוש של מה אני רוצה לעשות בחיי. אחד הדברים שאהבתי במהלך התהליך היה שעסקנו לא רק בהיבט התעסוקתי של החיים שלי.
דיברנו על הדברים שהייתי רוצה לשנות בחיי האישיים, מערכות היחסים שלי ועוד הרבה אחרים.
התהליך היה מקיף וכלל הסתכלות על כל היבט בחיי שלי.
פתאום נאלצתי לבחון מהם התחביבים שלי, שכבר מזמן לא היה לי זמן בשבילם למשל. מנח קיבלתי כלים ותמיכה להסתכל על החיים שלי בביטחון ולא לפחד לשאול "למה?" על דברים מסוימים בחיים שלי.
ההבנה הכי משמעותית אני חושבת שהייתה לי במהלך התהליך היא שאני רק בת 26.
נכון, השגתי הרבה בזמן הזה אבל אין שום בושה או משהו לא בסדר בלא לדעת מה אני רוצה לעשות.
ההבנה הזו שכל החיים לפניי ויש לי עוד הרבה שנים שבהן אני יכולה לעבוד בכל מה שרק ארצה וללמוד כל מה שאבחר הייתה עבורי פורצת דרך.
אני די מיושנת אפשר לומר, אני חשבתי שאם למדתי אז זה מה שאני אעשה בחיים.
אז זהו, שלוו דווקא. אפילו ההורים שלי עשו הסבת מקצוע בשלב הרבה יותר מתקדם בחייהם ולמדתי להכיר את השינוי שעשו מקרוב.
דבר משמעותי נוסף שקיבלתי מנח הוא ההבנה שזה בסדר לומר "אני צריכה חופש".
בגיל 26 לקחת חופש הרגיש לי שאנשים יחשבו שלא התבגרתי. זהו, הטיול אחרי צבא עבר, מה חופש עכשיו?
נח גרם לי להבין שזה לא אומר שאני בטלנית או שאני לא אוהבת לעבוד.
זה בסדר ואפילו הכרחי לקחת אוויר, למלא מצברים ולהמשיך.
הבנתי שהאינטואיציה שלי היא המצפן הכי חזק שיש לי ועליי להקשיב לו יותר, ואם זה אומר חופש או שינוי- לא להתעלם, אלא להיות פתוחה עם עצמי ולקבל את זה.
חדות האבחנה של נח הפתיעה אותי כל פעם מחדש.
הוא הבין כל דבר שאמרתי, וידע להקשיב מעבר למה שאמרתי- על איך שאמרתי. היו דברים שאמרתי "בדרך אגב" וההתעקשות של נח להתעכב עליהם פתאום פתחה שיח חדש על דברים שלא חשבתי עליהם בכלל. נח עזר לי להרים לעצמי מראה ולהסתכל באמת, בלי מסיכות, בלי לייפות את האמת ובלי להתנצל- משהו שלא היה קורה עם מישהו אחר.
אני יוצאת מהתהליך קודם כל אופטימית וחופשיה.
חופשיה גם מהעבודה שעזבתי בסופו של דבר וגם מהדעות הקדומות שהיו לי על עצמי ועל השינוי שכל כך חיכיתי לו.
אני מסתכלת קדימה בחיוך ויודעת שיש לי את היכולת לקבל את החיים איך שהם ולעשות מה שטוב לי באותו רגע.
נח נתן לי את הכלים למצוא שוב את האומץ שלי ואת החוזק הפנימי שלי ועזר לי להבין שלוותר על דברים מסוימים זה בעצם לא לוותר על עצמי.
אני חושבת שאחד הדברים המדהימים הוא איך השינוי השפיע על החיים שלי.
הסביבה שלי הגיבה בצורה מדהימה- מעבר לתמיכה הבלתי פוסקת שקיבלתי ממשפחה וחברים, בן הזוג שלי פשוט ראה אותי עושה טרנספורמציה והשינוי החיובי בי רק שיפר את מערכת יחסים שלנו.
לאחר שנים של עבודה בתפקיד מסוים החלטתי לעשות הסבה לתחום שונה לגמרי.
כלומר להתחיל לשלוח קורות חיים לכל עבר, שעות על גבי שעות, לחכות לטלפונים ממעסיקים, לרדוף אחר המעסיקים וכו' – וכל זאת כשאין לי יותר מדי ניסיון בתחום החדש שאני רוצה.
מייאש ומתסכל לגמרי.
אל נח פניתי בעקבות אחת ההרצאות שלו. שיתפתי אותו ברצוני לעשות הסבה ובקושי הכרוך בכך.
נח הציע לי לחשוב מחוץ לקופסא ולהעז לעשות מעשה שונה, מיוחד ואקטיבי.
מעשה שבכלל לא העליתי על דעתי אפשרות כזאת. נח הציע שאפרסם פוסט ברשתות החברתיות ובו אני מספרת על עצמי, הניסיון שלי ומה בדיוק אני מחפשת. "תני גם למעסיקים לרדוף אחרייך" אמר.
בהתחלה היססתי, לא האמנתי שהפוסט יביא לתוצאות, אך החלטתי לשמוע בעצת נח ופירסמתי.
הרעיון התגלה מהר מאוד כאחד הדברים היותר חכמים שעשיתי בתהליך חיפוש העבודה, פשוט רעיון מצוין (!!!), הצלחה מסחררת.
פרסום הפוסט הביא לתוצאות שלא חלמתי עליהן – אלפי צפיות, מאות לייקים ועשרות פניות אישיות.
ובאמת, הרגשתי שמעסיקים רודפים אחריי:-) הרגשה שאין כמוה! והכל בזכות החשיבה היצירתית של נח.
אז איך הפוסט הזה הצליח? ומה מיכל קיבלה מזה מעבר להצעות עבודה רבות.
האימון הוציא ממנה דיוק לגבי מי היא כאדם וכעובד וזה יצא בפוסט
מה היא מחפשת – דייקנו באימון מה בדיוק היא מחפשת מה שגרם למעסיקים להבין שיש כאן מישה שיודעת מההיא רוצה. כמות הפוסטים שאני רואה בהם אנשים לא מדויקים גם לא מביאים תוצאות וגם אם כן הם לא מדויקות
תוך כדי כתיבת הפוסט- טלפון עדכון ממיכל
דבר כזה עוד לא קרה לי ,
מחזרים אחרי ברמות
משרות שוות כאלה שלא התקרבתי אליהן בכלל
בנוסף בגלל הדיוק של המשרות יודעת לסנן , אני יודעת יותר טוב מה אני רוצה
ב 4 מתוך 5 ראיונות שכבר הייתי בהם הייתי רציתי את המשרות .
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול. "לא אכפת לי כל כך לאן", אמרה אליס. "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול. "עליסה בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול.
על בחירות בחיים בכלל ובקריירה בפרט
מצד אחד נהדר שבכל תחום היום יש לנו המון ממה לבחור. כשגדלתי לכל דבר בסופר למשל הייתה אופציה אחת היום לפעמים 30 ובמוצרים מסוימים 50.
איך אפשר לבחור בכל השפע הזה? ומה יהיה עם אטעה? ואם אטעה כאשר זו קריירה שנייה או שלישית אז מה ?
לגבי קריירה הנה 3 טיפים לבחור נכון :
1.עוד לפני בחירת הקריירה ביום יום אם קשה לכם להחליט ואתם תמיד מתייעצים עם חברים או בני זוג קחו כמה החלטות לבד. בכל תחום שהוא. גם כאשר תטעו זה נהדר. העניין הוא לא לטעות בחיים אלא ללמוד מזה. לקום מזה. תהליך הלמידה פה הוא חשוב. ללמוד לבחור.
2.לכו אחרי התחושה, תחושת הבטן, התשוקות שלכם. מה מה שמדליק אתכם .
3.קיבלתם עצה מחבר לגבי מה כדאי לכם לעשות. מעולה. כדי שלא תחיו את החיים שלו תבדקו האם זה מתאים לכם. האם זה מסתדר אם מה שאתם אוהבים. הטעות הכי גדולה שאנשים עושים היא לבחור בשביל מישהו אחר, ובסוף לחיות חיים של מישהו אחר.
כדי לחיות חיים מאושרים,זה קריטי להתחיל לומר "כן" על האמונות והערכים האותנטיים שלך, ולהפסיק לחיות חיים של מישהו אחר .זה מרגיש כל כך לא נכון, אפילו אם אנשים שקרובים אליך רצו את זה בשבילך.
מילת המפתח היא לבחור בעצמי את החיים שאני רוצה לחיות אותם.
