תחקרו את הקריירה החדשה

תחקרו את הקריירה החדשה

תחקרו את הקריירה החדשה

ברגע שגיליתם (או גיליתם מחדש) את התשוקה שלכם, הקדישו זמן לחקור מקצועות שמעוררים בכם תשוקה.

אל תדאגו אם עולים בדרך רגשות של חוסר ביטחון – זה חלק טבעי בתהליך שינוי הקריירה.

אתם יכולים למצוא מידע נהדר באינטרנט, במודעות דרושים,באתרים של חברות, באתרים כלכליים שונים, וכמו כן בשיחות עם אנשים.

השיחה הכי חשובה בעיני היא למצא מישהו שעובד בתפקיד או בתחום בו אתם מעוניינים, ולהבין איך נראה יום עבודה טיפוסי/שבוע עבודה טיפוסי.

יותר מדי אנשים שבאו אלי או שהתייעצו איתי התאהבו בטייטל של תפקיד מבלי להבין מה קורה שם בכלל.

לפעמים טייטל הוא נסיון של חברה למשוך אתכם ובפועל התפקיד קטן ושולי.

לפעמים החיבור הוא לטייטל ולא למהות של התפקיד ואז אחרי כמה חודשים יתכן שתגיעו שוב לנקודת ההתחלה.

ככל שתחקרו יותר ותלמדו בזמן המחשבה על השינוי, כאשר השינוי יגיע יהיה לכם נכון יותר.

לא בהכרח קל יותר. כי שינוי הוא לא קל.

אבל אתם רוצים להגיע למצב של שינוי נכון ומדויק עד כמה שאפשר.

לשיחת ייעוץ טלפונית ללא עלות מוזמנים ללחוץ כאן

בהצלחה!

פודקאסט על שינויים בחיים ובקריירה, התפתחות אישית וניהול זמן

פודקאסט על שינויים בחיים ובקריירה, התפתחות אישית וניהול זמן

לפני מספר שבועות התארחתי בפודקאסט של שרון גולן בשם גם וגם.

הפודקאסט שלה הוא על השילוב בין העולמות – הורות, עסקים ואנחנו

הפרק הזה הוא על : שינויים בחיים ובקריירה, התפתחות אישית וניהול זמן.

בין שאר הדברים שדיברנו עליהם:

  • איך מתמודדים עם שינויים בקריירה
  • איך יודעים איזה שאלות לשאול את עצמנו במהלך שינוי
  • מה עושים כשנתקעים וגם על מה זה בכלל נשימה מעגלית והתמקדות
  • איך משלבים בין אימון לטיפול
  • איך הורות מתחברת לשינויי קריירה
  • ואיך ניהול זמן יכול לנקות לנו את הראש ולפנות זמן להתמקד במה שחשוב לנו

האזנה נעימה!!

אשמח לשמוע לדעתכם על הנושאים שעלו בהקלטה.

המאמרים הכי נצפים שלי על קריירה

המאמרים הכי נצפים שלי על קריירה

החלטתי אחרי תקופה של כתיבה לסכם הרבה מהידע שצברתי ומאמרים שפורסמו במקומות שונים ולרכז הכל במאמר אחד בבלוג.

מאמרים שונים שכתבתי על קריירה, תכנון שינוי קריירה, הכנה לראיון עבודה וחיפוש עבודה.

כתבתי מאמר ישים ופרקטי על עשר המכות הנפוצות שתוקעות את הקריירה

 רגע לפני סגירת רשות השידור – כן פעם הייתה פה חיה כזו…

כתבתי מאמר על כלוב זהב, איך אפשר לזהות אותו ואיך אפשר להימנע ממנו

 המאמר הזה הגיע גם למגישי רשת ב שרצו לראיין אותי עליו.

לינק לראיון 

אחריו כתבתי את 5 הלקחים מסגירת רשות השידור 

 הלקחים האלה רלוונטים לכל אחד שחושב שאצלו זה לא יקרה והוא בחברה יציבה וטובה או בתפקיד שלעולם לא ישתנה.

 אם אתם במקום שעוד לא בחרתם קריירה או שאתם לקראת שינוי כתבתי מאמר שנקרא

איך לבחור קריירה

 למי שמתראיין בזמן הקרוב כתבתי את איך לא לפחד משאלת ספר לי על עצמך.

 ואם אתם במקום שחושב שינוי או לקראת תהליך כזה יש כאן כמה מאמרים שמרכזים תהליכים של :

חיפוש עבודה

ראיון עבודה

מציאת ייעוד בקריירה

שאלות שיכולות לעלות בדרך

ומי שכבר מצא עבודה רגע לפני החתימה אני מציע לקרא את זה. 

מקווה שנהנתם לקרא ושזה תרם ויתרום להחלטות שלכם ולקריירה שלכם.
לשיחת ייעוץ טלפונית ללא עלות מוזמנים ללחוץ כאן
5 דרכים איך להגיד לא בעבודה ולהשאר בחיים או לפחות במקום עבודה…

5 דרכים איך להגיד לא בעבודה ולהשאר בחיים או לפחות במקום עבודה…

לפעמים באים אליך בדרישות לא הגיוניות, לא בזמן נכון , דרישות שלא אמורות להגיע אליך. דרישות מופרכות לעיתים.

מצד אחד קשה מאוד להגיד לא .מצד שני איך ידעו מה הגבול שלך ? איך תשמור על הכבוד שלך ? על הזמן שלך בבית?

אז הנה 5 דרכים להגיד לא בעבודה ולהשאר בחיים או לפחות בעבודה…

1.במקום להגיד כן אני יכול אבל להגיד כן בתנאי שמשהו ישתנה – התאריך או מהות העבודה.
הנה דוגמא : לפני כמה חודשים קיבלתי טלפון מחברה בה עבדתי בעבר.

הזמינו אותי לעבודה חד פעמית הדורשת נסיעה לחו"ל.

יכולתי להגיד: לא.

התאריך ומשך הנסיעה לא מתאימים לי וככה לסגור את הענין.
בחרתי להגיד שאשמח לנסוע, אבל ההתראה קצרה לי מדיי ושאם משהו ישתנה;

אורך העבודה או המועד יכול להיות שאסתדר.

במקום לסגור הזדמנות פתחתי הזדמנות לעבודה ואולי גם לעבודות עתידיות.
וגם אם תשימו לב לא אמרתי לא.

אמרתי כן אני יכול במועד אחר וזמן אחר.

אגב בסוף נסעתי במועד אחר ולפחות זמן

2. לשאול שאלות.
נניח שבאים אליך ואומרים לך זה מה שאתה צריך לעשות "אין ברירה". אפשר לקבל את זה כמו שזה.

לפעמים גם באמת אין ברירה.
שאלת שאלות יכולה לפתוח. למתי אתה צריך את זה? מי צריך את זה ? מה יעשו עם זה? מה יקרה אם תקבל חלק עכשיו וחלק אחר כך ?
עבור איזה לקוח זה ?
ברגע בנאמר לך שאין ברירה זה אומר שיש פתרון אחד לבעיה.

הבנת הבעיה והמשימה יכולה לסייע לך להציע אלטרנטיבות שבהן יש ברירה.

3.הצעת חלופה – אם תגיד לא אתה משאיר את מי שמבקש ממך חסר אונים, חסר שליטה ולא מסופק כי הוא בא לבקש ממך.
אם אתה מציע חלופה יותר נכונה, יותר הגיונית שיותר מתאימה לך ואולי גם למבקש הוא גם יחזור עם משהו וגם עצם אמירת הלא – לא קרוית.

4.כן. אני אעשה את זה אבל קח בחשבון שהדבר השני שביקשת ממני לעשות ידחה/יפגע
תבחר איזה מהם אתה מעדיף. אני אעשה את מה שאתה רוצה.
אתה מראה שאכפת לך.
אתה מראה ששני הדברים שהמנהל נתן לך הם חשובים.
ואתה עוזר למנהל ככה לבחור.

5.וואו. איזה רעיון נהדר. מה דעתך ש ….ואז אתה מציע משהו אחר לחלוטין.

מדברים היום הרבה על איזון לחץ ועבודה.

אל תצפו מהארגון שלכם שיעשה את הכל.

תתחילו בלהגיד לא בדרך יצירתית במקומות שאתם חשים שעברו איתכם את הגבול. תסמנו לכם את הגבול. מה אתם מוכנים ומה לא.

בהצלחה!

לשיחת ייעוץ והכוונה לקריירה חינם אפשר להרשם בלינק

https://noachgilor.co.il/consultation/

או לדבר איתי

נח 0546255477

 

בגילי, הייתי אמורה עדיין לדבר על קריירה?

בגילי, הייתי אמורה עדיין לדבר על קריירה?

לפני כמה ימים בשיחה אקראית עם מישהי שאני לומד איתה טיפול עלתה השאלה הבאה :
"תגיד, לא נראה לך שמאוחר לי לדבר על קריירה בגיל 32? לא הייתי אמורה לדבר על זה לפני כן?"
"אמורה", שאלתי?
"כן, אמורה. כל הזמן אומרים לי שאני צריכה כבר להיות רצינית."
לאחר כמה שאלות שבהן סיפרה על עבודה זמנית שיש לה ועל עוד דבר או שניים שהיא עושה וכל זה כאשר יש לה תינוק בבית, הבנתי.

ה-אמורה לא קשור אליה בכלל. היא מרגישה טוב איפה שהיא כרגע. היא גם במסלול לימודי והתפתחותי שמאוד מתחבר אליה.
שאלתי אותה – "מה לגביך? מה את חושבת על ה-אמורה ? מאיפה זה בכלל מגיע?"
היא סיפרה שבעבר המסלול שלה כוון לעבודה יותר חומרנית. לעבודה יותר "רצינית", או לפחות כזו שנתפסת ככה בחוץ. היום היא הולכת למקום אחר. יותר רוחני, יותר הומני.

היא מרגישה שהיא במקום הנכון. שלאט לאט זה מבשיל, שהיא מתחילה לדעת מה נכון לה יותר.
אז מה הבעיה? אלה שאומרים. אלה שחשבו שיצא ממנה משהו אחר.
כמה פעמים אני שומע על אנשים שעשו דברים כי אמרו להם. כי ציפו מהם.

היה מרענן לשמוע מישהי שעדיין לא סגורה במאה אחוז אלא רק על כיוון כללי, ועדיין בגדול עומדת על דעתה, רק רוצה חיזוק לעמוד כנגד הקולות האלה.
התשובה שלי אליה היתה, שכאשר היא תהיה בעוד שנה במקום יציב יותר עם אותה החלטה, אחרי לימודים, וככל שתעמיק את המסלול החדש שבחרה, הקולות לאט לאט ילכו ויפסקו.
ולגבי הגיל – בעידן של היום זה לגמרי של גיל של התחלת קריירה. בטח של שינוי קריירה, שהוא לא בהכרח האחרון.
גיל הפרישה הוא מעל גיל 60, ורק ילך ויעלה עם הזמן.
יש לה עוד המון זמן לתקן, לעשות התאמות בדרך.
לחיות, לחוות, לשנות.
להיות, להתבלבל ולדייק.

לשיחת ייעוץ והכוונה לקריירה חינם אפשר להרשם בלינק

https://noachgilor.co.il/consultation/

מי אני היום ומה הקשר לקריירה

מי אני היום ומה הקשר לקריירה

טיול למזרח או דרום אמריקה, חתונה, ילדים, גירושין, מוות של קרובים או חברים, הצלחות, כישלונות, חוויות, תסכולים,רגשות,תובנות.

מה המשותף לכל אלה?

כל אלה קורים כל יום וכל הזמן. הם חלק מהחיים של כולנו. דברים שמבגרים אותנו, משנים אותנו, מצמיחים אותנו.

עוד דבר שמשותף לרוב הדברים כאן. הם קורים אחרי שבחרנו בגיל 16-20 מה ללמוד וכפועל יוצא מהלמידה מה נעשה כשנהיה גדולים.

הבעיה? בחלק גדול מהמקרים החלטנו לעשות מה נרצה לעשות כשנהיה גדולים לפני שהבנו מי אנחנו, לפני שבאמת עוצבנו.

לפעמים אנחנו מתעצבים ממש אפילו בגיל מאוחר יותר – והמקצוע והקריירה כבר נבחרו.

מה לא מסתדר פה? ציר הזמן.

בחרנו לפני שגדלנו.

הפער הזה יכול להיות ממש עצום. בחירה שלא מתאימה למי שאנחנו.

מבלי לשים לב אנחנו בוחרים איך נבלה את מירב הזמן שלנו כאנשים בוגרים לפני שעוצבנו, כשאנחנו עוד בחיתולי החיים.

כשההשפעה של הבית שממנו באנו חזקה יותר מאשר היום, כאשר החברים ומה הם עושים או למדו או העצה שלהם מהדהדת לנו לפני שאנחנו מבינים את הרצון שלנו.

זה קורה כשאנחנו עוסקים הרבה בגיל הצעיר הזה במה אנשים חושבים עלינו, עסוקים בהשוואות במקום לחקור מי אנחנו באמת ומה באמת אנחנו רוצים לעשות עם כל הזמן הזה.

התוצאה של כל זה היא משפט שאני שומע המון:

אני יודעת מה אני לא רוצה אבל אין לי מושג מה אני כן רוצה.

לכן הדבר הראשון שאני עושה בתחילת תהליך הליווי לבחירת קריירה או שינוי קריירה אני עושה  זה לעזור להבין מיהו האדם הזה שרוצה לעשות את התהליך? עוד לפני שאני בודק איזה איש מקצוע הוא, או את קורות החיים שלו.

רק אחר כך נבדוק מה השלבים הבאים בדרך. מה באמת הרצון שבוער משם.

לשיחת ייעוץ והכוונה לקריירה חינם אפשר להרשם בלינק

https://noachgilor.co.il/consultation/

מטרות?יעדים? ואם אני רחוק מזה מאוד – מה עושים?

מטרות?יעדים? ואם אני רחוק מזה מאוד – מה עושים?

קראתי השבוע פוסט של בחור צעיר שהתעצבן על כל נותני העצות שאמרו שאם הוא לא יודע מה הוא יעשה בעוד חמש שנים, הוא לא יגיע לכלום.

במיוחד הוא התכוון לאלה שהם צעירים.

שעוד לא התנסו מספיק ולא מכירים את עצמם מספיק בגיל הזה.

איך אפשר לדעת מה ואיפה הם יהיו בעוד חמש שנים?

הוא המליץ לעשות הרבה טעויות בדרך ולהתבלבל עד שיגיעו למקום הנכון.

נשמע הגיוני לא?

להתנסות, בטח בעידן של היום, ללמוד מהטעויות, לממוד ממה שאפשר בדרך ולאט לאט להתקבע על הדבר הנכון.

היה מי שאמר כן…ולא ?

אני מסכים אבל…

לדמיין איפה אהיה בעוד חמש שנים כשאני לא מחובר לעצמי ולמי שאני, כשזה ממש ממש רחוק ממני ואין לי קצה חוט – אכן חסר חשיבות.

כי אם הנקודה שבה אני מתחיל לא נכונה, אז בטח שאין טעם לכוון לחמש שנים מהיום.

המטרה העיקרית כאן היא להבין את עצמי.

לפעמים דרך ניסוי וטעיה.

לפעמים דרך חקירה פנימה, לבד או עם איש מקצוע. לפעמים לשלב.

אני זוכר בהייטק את המנהל שלי שואל אותי איפה אהיה בעוד חמש שנים.

זה היה כאשר עבדתי בתכנות וידעתי אז שאני לא במקום הנכון.

חסר חשיבות לחלוטין. כשהוא שאל את זה, למען האמת, המחשבה הראשונה שלי היתה חוף ים ועוד כל מיני דמיונות שאחסוך מכם…

אחרי עוד קצת מחשבות, אכן הלכתי לאיש מקצוע ומצאתי תשובות ראשוניות שמאוד עזרו לי לכוון את דרכי הלאה.

 

לא היה לי מושג מדויק מה אני רוצה לעשות.

כן ידעתי איך זה ירגיש, ידעתי שבמקום לעבוד מול מחשב אני רוצה לעבוד עם אנשים.

לא הפסקתי לשאול את עצמי שאלות.

לפעמים עדיף להמשיך להתבלבל. לפעמים לא.

השאלה היא, עד כמה אנחנו לא ברורים לעצמנו.

לעצור ולשאול שאלות עקרוניות ומהותיות, זה דבר שיכול לכוון את כל העתיד שלנו אחרת.

באותה התקופה, הבנתי שאני רוצה לעזור לאנשים, והייטק הוא לא המקום בשבילי. פניתי להוראה, ואחר-כך לאימון.

 

לפני לא מעט שנים עשו מחקר שבדק הצלחה באוניברסיטה קטנה ואנונימית בארצות הברית, בשם אוניברסיטת ייל.

החלק המדהים במחקר בנוגע להצלחה – שבדקו אותה בכסף, בכמה עובדים אני מנהל, באושר – היה שמי שהיו לו מטרות ויעדים כתובים הצליחו פי כמה עשרות מאלה שלא.

אבל הרגע אמרתי שאם אין לנו מושג זה לא עוזר לי?

נכון אמרתי.

ולכן חשוב חקר עצמי בכל הקריירה. לעצור להבין את עצמינו.

ועם זאת, גם בתקופת בלבול אפשר להבין כמה דברים ואותם לדמיין, ולשם לדחוף.

"האנרגיה הולכת לאן שמכוונים אותה".

משפט מפתח מעולם ה- NLP.

מה הכוונה ואיך זה יכול לעזור כאן?

מכירה את זה כשאת בהריון כולם בהריון? קנית רכב אדום ולכולם יש רכב אדום?

אתם נהיים הורים – פתאום לכולם יש ילדים, כשלפני כן לא ראיתם ילדים ממטר…

האנרגיה והמחשבה המודע והתת מודע מראים לנו.

כלומר כאשר אני מכוון למקום מסוים, כאשר אני רואה אותו, כל החושים שלי מחודדים.

אני אקלוט יותר דברים מהסביבה שעד היום לא קלטתי.

אני אז דמיינתי חדר אימון. עם שתי כורסאות. שולחן באמצע. קליניקה מלאה.

לא ידעתי אז איך הם יגיעו, לא ידעתי באיזה תחום אאמן בכלל. הייתי רחוק שנה מסיום הקורס בכלל.

זה אכן קרה בסוף.

בזמן ההייטק, קצה החוט היחיד שנולד אחרי חקירה ארוכה עם איש מקצוע, היה מעין סיסמא, סלוגן – אני רוצה לעזור לאנשים. אחרי כמה שנים זה קרה. היה לי קצה חוט. משהו.

אז גם אם אנחנו לא יודעים לראות מטרה גדולה בעוד חמש שנים, אנחנו יכולים אולי לחשוב איך אנחנו רוצים שיום העבודה שלנו יראה.

איך זה ירגיש? אפשר לשאול הרבה שאלות

על חלקן אפשר לקבל תשובה חלקית, תחושה.

את חלקן אפשר להשאיר פתוח. אפילו רצוי. שימשיכו להדהד.

שאלות כמו :

האם אני רוצה לעבוד לבד או עם אנשים? ואיזה סוג של אנשים?

כמה אני רוצה להרוויח?

מול מחשב או לא?

בחברה קטנה או גדולה?

שכיר או עצמאי?

שעות ארוכות או קצרות?

נסיעות לחו"ל או להישאר בארץ?

עבודה עם הידיים? או רק עם הראש?

מול קהל? וכן הלאה.

את כל אחד מהדברים האלה אפשר לדמיין. אפשר להכניס אותם למטרה הגדולה.

ואז כאשר תתחיל התמונה להתבהר, אפשר לחשוב על זה רחוק יותר ועמוק יותר.

קשה לכם לעשות את כל זה לבד?

לשיחת ייעוץ והכוונה לקריירה חינם אפשר להרשם בלינק

https://noachgilor.co.il/consultation/

 

החשיבות להקשיב לבטן וללב בחיפוש עבודה ובקריירה

החשיבות להקשיב לבטן וללב בחיפוש עבודה ובקריירה

"התחלתי עבודה חדשה, כלפי חוץ הכל נראה בסדר אבל משהו מרגיש לי לא טוב שאני לא במקום הנכון"

כך התחילה שיחה עם בחור שבא אלי לשיחת ייעוץ.
הוא סיפר לי על תהליך החשיבה שלו לפני הבחירה.
בבחינת תהליך קבלת ההחלטה ראינו משהו מעניין.
כל מרכיבי ההחלטה – התקדמות עתידית, משכורת, מעמד, ועוד כמה מרכיבים בהחלטה כולם באו מהאזור החושב, הלוגי או כמו שאני אוהב לומר מהראש.
שאלתי אותו שאלות שהן יותר רגש או לב.

האם לפני ההחלטה הוא הקשיב לבטן, לאינטואיציה?
האם הוא הקשיב ללב, לחלק של התשוקה?
האם מילים כמו מרגיש לי, נכון לי עלו בכלל לפני ההחלטה.
הוא אמר שלא.
כלומר ההחלטה הייתה עם לוגיקה בלבד. כלומר עם הראש.
למעשה אחרי תקופה שבא הוא מדחיק את הבטן ואת הלב פתאום מתחילה לבצבץ מין תחושה של משהו לא עובד, משהו לא נכון לי פה.
קרה לכם פעם?
שהדחקתם משהו? חשבתם רק עם הראש ואז התחלתם לזוז באי נוחות אפילו בלי להבין עד הסוף מה מפריע לכם?

בהתחלה זה מפריע קצת עד שלאט לאט זה מתגבר עד רמה שלפעמים קשה לשאת את זה.

עד שההרגשה שאני לא במקום הנכון צועקת ממש.

לכאורה נראה לנו מאוד הגיוני לבחור קריירה,מקצוע או תפקיד מהראש.

מדובר בהחלטה רצינית, עבודה זה משהו רציני לכן טבעי שנחשוב מהראש.
כדי לדייק אני רוצה להבהיר.

ראש- הגיון, לוגיקה.
לב – תשוקה.
בטן – אינטואיציה,תחושות,רגשות.

כדי לקבל החלטה לגבי מקום שאהיה בו הרבה שעות, כדאי לשלב ראש,לב, וגם בטן.

לא כדאי להתעלם, כי אם נדחיק בסוף יתכן שנגלה שהרבה זמן אנחנו לא במקום הנכון.

 

לשיחת ייעוץ והכוונה לקריירה חינם אפשר להרשם בלינק

https://noachgilor.co.il/consultation/

אני בת 26 ואני לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה

אני בת 26 ואני לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה

"אני  בת 26 ואני לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה."

במשך כמה חודשים זה היה המשפט שהיה תקוע לי בגרון ולא הצלחתי לומר.

בפעם הראשונה שהתקשרתי לנח על מנת לתאם פגישת היכרות, הייתי תקועה.

סיימתי תואר ראשון בעיצוב בשנקר, אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיי והישג שאני גאה בו מאוד אבל הבנתי שאינני רוצה לעסוק בתחום.

ארבע שנים מהחיים שלי הושקעו בדבר הזה שאני לא רוצה להתעסק בו.

בעיניי זה היה כישלון מסוים. אני מאוד משיגנית וחדורת מטרה והכל אצלי הלך מאוד מהר, הצבא, הטיול, המכינה והלימודים.

צ'ק ליסט של ממש ופתאום מצאתי את עצמי ללא כיוון.

באותה השיחה הרגשתי שמישהו סוף סוף מבין אותי. שיש מקום לדבר הזה שנקרא שינוי ושהוא לא רע.

בשלב שבו הגעתי לפגישות עם נח, הייתי בעבודה שלא ממש הייתה קשורה ללימודים שלי.

אהבתי  אותה במידה מסוימת אבל הממונה עליי עשתה לי חיים מאוד קשים. סבלתי ללכת לעבודה.

התחלתי לתהות אם לנסוע שעה וחצי כל כיוון ולהיות עייפה כשאני מגיעה הביתה שווה את זה.

אם לקום לפני הזריחה ובקושי לפגוש את בן הזוג שלי שלא לדבר על המשפחה שלי- שווה את זה. כל הסבל הזה בשביל עבודה שהיא ממש לא עבודת חלומותיי עם אפס הגשמה עצמית.

נח היה עבורי משהו שאף אחד בחיי לא היה מצליח להיות

הוא הנחה אותי בחיפוש של מה אני רוצה לעשות בחיי. אחד הדברים שאהבתי במהלך התהליך היה שעסקנו לא רק בהיבט התעסוקתי של החיים שלי.

דיברנו על הדברים שהייתי רוצה לשנות בחיי האישיים, מערכות היחסים שלי ועוד הרבה אחרים.

התהליך היה מקיף וכלל הסתכלות על כל היבט בחיי שלי.

פתאום נאלצתי לבחון מהם התחביבים שלי, שכבר מזמן לא היה לי זמן בשבילם למשל. מנח קיבלתי כלים ותמיכה להסתכל על החיים שלי בביטחון ולא לפחד לשאול "למה?" על דברים מסוימים בחיים שלי.

ההבנה הכי משמעותית אני חושבת שהייתה לי במהלך התהליך היא שאני רק בת 26.

נכון, השגתי הרבה בזמן הזה אבל אין שום בושה או משהו לא בסדר בלא לדעת מה אני רוצה לעשות.

ההבנה הזו שכל החיים לפניי ויש לי עוד הרבה שנים שבהן אני יכולה לעבוד בכל מה שרק ארצה וללמוד כל מה שאבחר הייתה עבורי פורצת דרך.

אני די מיושנת אפשר לומר, אני חשבתי שאם למדתי אז זה מה שאני אעשה בחיים.

אז זהו, שלוו דווקא. אפילו ההורים שלי עשו הסבת מקצוע בשלב הרבה יותר מתקדם בחייהם ולמדתי להכיר את השינוי שעשו מקרוב.

דבר משמעותי נוסף שקיבלתי מנח הוא ההבנה שזה בסדר לומר "אני צריכה חופש".

בגיל 26 לקחת חופש הרגיש לי שאנשים יחשבו שלא התבגרתי. זהו, הטיול אחרי צבא עבר, מה חופש עכשיו?

נח גרם לי להבין שזה לא אומר שאני בטלנית או שאני לא אוהבת לעבוד.

זה בסדר ואפילו הכרחי לקחת אוויר, למלא מצברים ולהמשיך.

הבנתי שהאינטואיציה שלי היא המצפן הכי חזק שיש לי ועליי להקשיב לו יותר, ואם זה אומר חופש או שינוי- לא להתעלם, אלא להיות פתוחה עם עצמי ולקבל את זה.

חדות האבחנה של נח הפתיעה אותי כל פעם מחדש.

הוא הבין כל דבר שאמרתי, וידע להקשיב מעבר למה שאמרתי- על איך שאמרתי. היו דברים שאמרתי "בדרך אגב" וההתעקשות של נח להתעכב עליהם פתאום פתחה שיח חדש על דברים שלא חשבתי עליהם בכלל. נח עזר לי להרים לעצמי מראה ולהסתכל באמת, בלי מסיכות, בלי לייפות את האמת ובלי להתנצל- משהו שלא היה קורה עם מישהו אחר.

אני יוצאת מהתהליך קודם כל אופטימית וחופשיה.

חופשיה גם מהעבודה שעזבתי בסופו של דבר וגם מהדעות הקדומות שהיו לי על עצמי ועל השינוי שכל כך חיכיתי לו.

אני מסתכלת קדימה בחיוך ויודעת שיש לי את היכולת לקבל את החיים איך שהם ולעשות מה שטוב לי באותו רגע.

נח נתן לי את הכלים למצוא שוב את האומץ שלי ואת החוזק הפנימי שלי ועזר לי להבין שלוותר על דברים מסוימים זה בעצם לא לוותר על עצמי.

אני חושבת שאחד הדברים המדהימים הוא איך השינוי השפיע על החיים שלי.

הסביבה שלי הגיבה בצורה מדהימה- מעבר לתמיכה הבלתי פוסקת שקיבלתי ממשפחה וחברים, בן הזוג שלי פשוט ראה אותי עושה טרנספורמציה והשינוי החיובי בי רק שיפר את מערכת יחסים שלנו.

השינוי אפילו היטיב עם הבריאות שלי!

אני כאן גם עבורך.

נח 054-6255477

gilornoach@gmail.com

לשיחת ייעוץ והכוונה לקריירה חינם הרשמו בלינק

לינק לקביעת מועד לשיחה

ואחזור אליך

מראיינים רוצים היום את מיכל. רוצה לדעת איך זה קרה?

מראיינים רוצים היום את מיכל. רוצה לדעת איך זה קרה?

לא תמיד אנשים מבינים כמה קריטי וחשוב להתכונן לראיון עבודה.

הנה מה שמיכל מספרת על התהליך הקצר שעברנו יחד.

לאחר שהחלטתי לשנות את תפקידי ואת מקום העבודה מצאתי את עצמי מזומנת לראיונות עבודה רבים – שגם זה בזכות נח…

לפני שפניתי לנח שלחתי אינספור קורות חיים אך מעטים מקומות העבודה שחזרו  אלי.

והנה היום בזכות נח ובזכות התהליך שעברנו אני מזומנת לראיונות עבודה בלי סוף.

לחצו כאן לקרא איך מיכל קיבלה הזמנה לראיונות עבודה רבים

אז איזה שינוי מיכל עברה בעבודה איתי על הכנה לראיון עבודה

מחד, שמחתי מאוד לקבל זימונים רבים לראיונות, לתפקידים ומקומות שבכלל לא חלמתי עליהם.

אך מאידך, זה היה מאוד מתסכל להתראיין, להמתין זמן כה רב לתשובה ולקבל לבסוף תשובה שלילית או לא לקבל תשובה בכלל.

התייאשתי מהראיונות הכושלים והחלטתי לפנות לנח כדי שיכין אותי לראיונות הבאים וישפר את המצב.

בזכות נח למדתי כיצד להתראיין הכי טוב שאפשר, כיצד להביא את עצמי בצורה הטובה ביותר לראיון, לתת את המקסימום שלי ועוד הרבה דברים נוספים שבכלל לא חשבתי עליהם אשר שיפרו את מעמדי בצורה משמעותית בכל ראיון.

ולראייה, היום המראיינים מסתכלים עלי אחרת.

לוקחים אותי ברצינות רבה. ואכן, חוזרים אלי תוך ימים ספורים לבשר לי שברצונם להתקדם איתי שלב.

עברתי בזכות נח שינוי מהקצה אל הקצה.

ממקום שבו שנאתי ראיונות, מקום בו ירד לי הבטחון, מקום בו היה נמאס לי לקבל תשובות שליליות ממראיינים למקום אחר – מקום בו רוצים אותי, מקום בו מעוניינים להתקדם איתי שלב, מקום בו יש לי מלא בטחון, מקום בו א-נ-י צריכה לבחור את המעסיק  ולא ההפך.

זוהי ההזדמנות שלי לומר תודה מכל הלב לנח – על המקצועיות, העזרה, התמיכה ולכך שהביא אותי למקום אחר וטוב יותר – מקום בו הבחירה של מקום העבודה נמצאת בידי!

רוצים את הכוח בידיים שלך?

מלאו פרטים ואצור קשר.

לחיצה למילוי פרטים וקביעת שיחה

 

אני יכול לעזור לך להשיג את התפקיד הבא בקריירה שלך

אני יכול לעזור לך להשיג את התפקיד הבא בקריירה שלך

הבת שלי גאיה שאלה אותי  – "אבא מה בדיוק אתה עושה ?"

השאלה מלווה אותי מאז והחלטתי לכתוב לכם מה אני עושה מזווית אחרת.

מה אני בשביל כל אחד שמגיע אלי.

לכל אחד אני משהו קצת אחר . התפירה שלי מאוד ייחודית ואישית.

בשביל יוסי אני שם כדי לקחת את הכשרון שלו ולעבור בין עולמות תוכן שונים.

מעולם ישן לחדש.

להמיר את הידע, הכשרון והתכונות שלו ממקום ישן לחדש.

לעור לו לדייק ולהבין מה הוא באמת רוצה.

בשביל דורית אני שם כמנטור מקצועי

כאחד שניהל ועבד בחברת הייטק.

להבין את הפוליטיקה ארגונית. להכין אותה לשיחות חשובות ומשמעותיות עם המנהלת שלה.

לצפות במדויק מראש את התגובות של המנהלת שלה.

וגם לבדוק יחד האם נכון להשאר במקום שלה או לעשות מעבר לתפקיד שבטייטל הוא אולי דומה אבל בחברות שונות התפקיד אחר.

עם מירב,שיר,נועם וחדווה עשיתי הכנה לראיון עבודה. סימולציות לראיון עבודה.  בנוסף להבנה יותר מדויקת מה הם בדיוק רוצים.

עזרתי שם להבין איזה תפקיד יותר מושך ומדליק אותם וגם תהליך הפקת לקחים על טעויות מהעבר ומה לא עבד נכון בבחירות הקודמות שלהם.

 

לגל עזרתי לרדוף אחרי החלום.

כשהוא בא אלי החלום היה קבור במחסן .

הוא כמעט ויתר לגמרי על החלום. העזרה שלי היתה בזה שאפשר ומותר לחלום.

בטח בגיל צעיר. ללא ילדים. אפשר וחובה אפילו לחלום ולהעז.

 

בשביל דור הייתי שם בדיוק כמו שם העסק שלי דרכים.

הוא בא אלי כשיש לו מחשבה מאוד ברורה איך הוא מתחיל את החיים אחרי השחרור. הוא ראה את העולם ואת האפשרויות שלו בשחור ולבן.

או א או ב. וכל אחד מהם הוא עם המון ויתורים.

פתחתי לו בשיחה עוד אפשרויות ועוד הרבה שאלות שהוא צריך לשאול את עצמו לפני שהוא מגבש את דעתו.

 

בשביל יסמין הייתי שם לשינוי קריירה מלא. היא ידעה מה היא לא רוצה. לא ידעה מה היא רוצה.

היא ידעה. פעם. גדלה עם חלום וייעוד מאוד ברורים. כאשר זה נעלם היה לה קשה.

קשה להבין שאפשר לשחרר קצת. קשה להתנהל בעולם כשאין ייעוד, חלום, יעד.

איתה מצאנו אותו. דרך המון שאלות מכוונות. המון הסתכלות פנימה. הקשבה למה היא אוהבת. מה התשוקה?

מצאנו אותו במשהו שהיא ויתרה עליו כנערה והיום הוא בוער אצלה שוב.

 

את יואל הכנתי לשיחת שכר עם המנהל.

זה כלל הבנה האם הוא נכנס עם אקדח לחדר, האם הוא מוכן להשתמש בו.

ואם כן איך. זה כלל הבנת המקום בו הוא נמצא פוליטית. האם כדאי לו ללחוץ ואולי בכלל כדאי להקשיב לכל מה שנאמר בחדר ולהבין שכדאי לעזוב.

 

את לימור הכנתי לשיחה עם המנהל שכללה קידום מקצועי.

הכוונה להוספת ושינוי התפקיד שלה. הגיע הזמן מבחינתה אחרי תקופה לשנות ולחדש את התפקיד.

לבקש לטפל בנושאים שהיא מאוד אוהבת והיום עושה מעט מדי.

 

בשביל טלי אני שם כדי לסנן הרבה קולות שליליים והרבה פחדים ובנוסף לדייק מה הצעד הבא

לפעמים כשיש לנו הרבה דברים לעשות והרבה פעולות מרוב הפעולות אנחנו לא עושים כלום.

אז ניפינו יחד את הדברים שיכולים לחכות והלכנו וזיקקנו את התשוקה המיידית והעכשווית.

זה אגב לבד נטרל חלק מהפחדים ויום למחרת קיבלתי הודעה שאפילו במקום העבודה הנוכחי היא יכולה לממש חלק מהחלום שלה שהוא לא קשור בכלל לתפקיד שלה.

 

את מיכל שלחתי לחפש עבודה בדרך יצירתית.

דרך פרסום מודעה ייחודית בפייסבוק. במקום לרדוף אחרי מעסיקים הם רדפו אחריה. ועוד איך רדפו.

10 ראיונות עבודה מפוסט אחד וכולם כאלה שהיה לה בלתי אפרי בכלל למצא לפני זה . ועוד הרבה מאוד התענינות.

ועבור רננה עזרתי לה למצא אור במקום שראתה חושך.

מוזמנים לקרא את הפוסט המלא עליה.

באתי לאימון כמוצא אחרון. התייאשתי מהאפשרות למצא עבודה עם אור

 

באיזה דרך נלך יחד אל הייעוד שלך? אל התפקיד הבא שלך ? מה אוכל לעשות עבורך?

לשיחת ייעוץ והכוונה חינם
סיפור מלא השראה על שינוי מהקצה אל הקצה

סיפור מלא השראה על שינוי מהקצה אל הקצה

באתי לאימון כמוצא אחרון. התייאשתי מהאפשרות למצא עבודה עם אור.

אני בבית כבר 8 חודשים. כי אני לא אוהבת לעשות שום דבר ולא רוצה סתם לעבוד.

אין לי תקווה שיום אחד אמצא משהו.

ככה התחיל המפגש הראשון שלי עם רננה. בת 30. רק התחילה את החיים וכבר מיואשת ממנו.

עבדתי איתה לאט לאט. עקב בצד אגודל – הצלחה קטנה אחת אחרי השניה.

הצלחות ממש קטנות בהתחלה כמו למצא עבודה שבכלל אפשר לחשוב עליה כאחת שאולי יהיה בה מעט אור.

התחלנו לחפש עבודה עם משהו מעניין – רק כדי שנוכל לדבר עליה במעבדה הקטנה אצלי בקליניקה.

אחר כך כאשר זיהיתי התלהבות ממשהו בודד שהיא אוהבת לעשות זרמנו עם זה.

משם "רק" לשלוח קורות חיים, לא כדי להתקבל אלא רק כדי לתרגל.

כמובן שקיבלה טלפון לראיון. שזה היה השלב הכי מפחיד.

עבודה סביב זה והתקבלה לאודישן – כי זאת הנחיה מול קהל.

כאן העבר שלי ככמדריך מול הרבה אנשים כבר נתן ערך מוסף וחוץ מזה התכוננו אך ורק לאודישן. שוב לא כדי לעבור אלא רק לתרגל. לנסות.

זה היה לפני חודשיים בערך. אקצר ואומר שהתקבלה. מרוצים ממנה.

ההצלחה עזרה לה לעזוב את בית הוריה, לשכור דירה. ולמצא בן זוג. כח זה בחודשיים.

הנה מה שכתבה לי לפני כמה ימים – מפורסם באישורה כמובן

"טוב יש לי משהו לומר.

שלמרות שאתמול היה יום קשה ונוראי בהרבה צורות, הוא גם היה יום עם נקודת אור אחת גדולה.

עשיתי הדרכה בבוקר עם סטודנטים שפגשתי לפני חודש בהדרכה הראשונה שלי בחיים  זה היה מפגש סיכום, אז היו מבחנים תרגולים ועוד טיפה חומר.

סטודנטים שהיו שלי מהפעם הקודמת זכרו אותי, ודי לטובה לפי מה שזה היה נראה.

נכנסתי בלי לקחת כדור הרגעה, אפילו בכיס לא היה לי אחד.

פשוט לא חשבתי על זה איכשהוא.

נכנסתי לכיתה ולא הכנתי נאום פתיחה כי תכלס,הכרנו מלפני חודש.

פחות או יותר התנהל כמו שצריך, לא פחדתי בכלל וגם אם פה ושם עלו הערות שלהם ידעתי להגיב לכל אחת. בסוף היום(אחרי 6 שעות הדרכה בערך) כולם ניגשו להגיד לי תודה. זה א."

בתחילת ההרצאות היא עוד לקחה כדור הרגעה לפני. מההרגל. כדור שעזר לה לפני שהתחלנו בכלל.
אחר כך היא שכחה לקחת…

" כיוון ששמעתי שיש מצוקת מדריכים ויש בעיה עם איזו הדרכה, אז למרות שהרגשתי לא טוב והייתי ממש עייפה ומותשת, הצעתי את עצמי להדרכה נוספת עוד באותו יום אצל חרדיות בבני ברק.

כששם לא היה לי מושג מה יהיו אמצעי ההדרכה, לא ידעתי מי אני מדריכה ובמסגרת מה, ולא ידעתי איזה גודל קבוצה תהיה ואם אני לבד אם עם עוד אחת(רק שהן נשים חרדיות ידעתי).

עד כאן הכל נשמע מלחיץ כזה נכון? לא ממש נלחצתי.

אולי לחץ קטנטן.

בעיקר הייתי עסוקה בראש בלרצות להגיע לסוף כדי להגיע למיטה לישון. חכה יש המשך"

אני קורא את כל זה ומתרגש ברמות- איזה שינוי. וואו!!

"הגעתי להדרכה השניה בבני ברק באיחור שלא היה תלוי בי… נכנסתי לאולם … מקום די לא נקי, מסריח ברמות, מזגן שבקושי מתפקד ואני נכנסת כשהמדריכה השניה באמצע לדבר… מול 50-60 נשים חרדיות מגילאי 17-50.

עם התיקים ככה על הגב, אמרתי לכולם בקול שלום, אני המדריכה השניה …. אנחנו עכשיו נתחלק ל2 קבוצות אז חצי מכן עוברות איתי לצד השני.
מייד התחילו לעבור בנות תוך שאני מדברת כמה רגעים עם המדריכה השניה ומנסה להבין ממנה מה היא כבר אמרה להם ואיפה הכיתה השניה עד שהבנתי שאין עוד כיתה.
המשמעות היא שישבנו כולם בחדר אחד גדול כשכל מה שמפריד בין הקבוצה שלי לשלה הן מחיצות עץ, כלומר בערך כלום.

ואני פותחת מציגה את עצמי בביטחון די קרבי יש לומר ומבינה שאין לי כלום חוץ מאת עצמי, 2 בובות מבוגר וילד כלומר אחת מכל אחת שגם בהם אני צריכה לחלוק עם המדריכה השניה.

למעשה היו שם תנאים כמעט הכי גרועים שיש, כי תוך כדי שאני מדברת אני שומעת את המדריכה השניה מדברת על נושא אחר וכמובן שיש נשים בקהל שמפטפטות , כשבצד שלי הצלחתי פחות או יותר לשמור על שקט יחסי ושליטה בבנות,

בכיתה שלה היו פטפטניות וכל כמה דק ביקשתי מהם(מהקבוצה השניה) להרגיע את הווליום.

היו לי 5 שעות רשמיות להדריך, כשמתוכן איחרתי בלפחות 35 דק,בנוסף הבנתי מהתלונות והמרמורים במקום שנאמר להן שנצא בשעה אחרת מה שגם קיצר לי את ההדרכה לכמעט חצי מהזמן גם תנאי הדרכה מחפירים וגם כשאני כבר מותשת אחרי יום הדרכה קשה.

הקטע ההזוי שלמרות כל התנאים המקדימים האישיים שלי, והתנאים במקום וכל מה שקרה אתמול בכללי, נכנסתי לשם כאילו אני רסר בצבא והן כולם הבינו שכדאי להן מאוד להקשיב לי.

הרגשתי כאילו אני סופסוף מרגישה שאני עושה את מה שחשבתי אי פעם שאני אמורה לעשות.

התרגלתי ככ הרבה שנים לחיות בפחד מהצל שלעצמי, בחוסר ביטחון-או ביטחון נמוך, הערכה עצמית נמוכה, בחרדה, בעצב ובעיקר תסכול מתמשכים, שגרמו לי להרגיש כמו אפס בערך.
כאילו אף הישג שלי לא שווה כי אי שם מאחורי המעשים שאני עושה כל יום כמעט כל הזמן יש פחד.

פחד ומעצור ודאגה ורעד שהוא מנטלי ומוחשי כאחד.

כבר כמעט הגעתי לייאוש והבנה שלמעשה אני לעולם לא אגיע למקום הזה שבו אני מרגישה שאני צריכה להיות, שלעולם אני אמשיך להסתובב מתוסכלת ומאמינה כנראה אמונת שווא שאני אמורה לעשות דברים אחרת.

פקפקתי בעצמי כל כך שעמדתי לוותר על הכל ולגזור על עצמי דיכאון בלתי נגמר. פשרה עצומה.

מי היה מאמין שאחרי כל הגיהנום-כן, גהנום רגשי שהייתי בו, ואחרי כל הדברים שעברתי שעל חלקם אני אפילו לא בטוחה שאתה יודע וסביר להניח שאתה כנראה לא

אני פשוט בהלם שאני יכולה להיכנס לחדר גם בלי כדור הרגעה ולדבר.

אני המדריכה.

אני הפארמדיקית.

אני היא. אני אני.

אמנם אני לא נמצאת ביעד הסופי, אפילו לא קרובה מאוד אליו, אבל אני כן יותר קרובה אליו משהייתי אי פעם ורק בגלל סיבה אחת."

הצלחתי לשבור את הפחד

יש לך פחד לשבור?

לשיחת ייעוץ והכוונה לקריירה חינם

לחצו כאן

 

איך לבחור קריירה?

איך לבחור קריירה?

השתחררתם מהצבא? גמרתם ללמוד באוניברסיטה? התחלתם עבודה חדשה והיא ממש לא מה שחשבתם? פוטרתם? הוציאו אתכם לחלת ואין לכם מושג מה הלאה?

ברוכים הבאים לעולם של המבוגרים: זה העולם הטוב ביותר והעולם הגרוע ביותר.

העולם שבו הכל מותר, אבל גם לכל מה שאנחנו עושים יש מחיר – ואת המחיר הזה אנחנו משלמים בעצמנו.

המשך…

היא לא חולה היא רקדנית. הוא לא עצלן הוא משועמם

היא לא חולה היא רקדנית. הוא לא עצלן הוא משועמם

שני סיפורים על ילדים שכמעט פוספסו והקשר של זה לקריירה של כל אחד מאתנו.

גילאן לין – ילדה בת 8 עם כתב חרטומים, ציונים לא טובים, פיגור בשיעורי הבית ומפריעה לכל הכיתה.

הנהלת בית הספר סברה שיש לה לקויות למידה והמליצה שתלמד בבית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים.


(לפני 700 שנה, כשעוד לא שילבו ילדים עם הפרעות קשב בכיתות רגילות), הוריה לא קיבלו את המלצתו של בית הספר ולקחו אותה לבדיקה אצל פסיכולוג.

הפסיכולוג הוביל אותה לחדר גדול והושיב אותה על ספה ענקית ובינתיים דיבר עם אמא שלה. הרגלים שלה לא הגיעו לרצפה ולא הפסיקו לזוז.


הפסיכולוג הדליק את הרדיו טרם יצא עם האם מהחדר. הם צפו בה.


ברגע שיצאו היא התחילה לרקוד לבד בחדר. היה משהו טבעי בתנועות שלה. והפרצוף שלה קרן אושר צרוף.


הפסיכולוג אמר לאמא 

היא לא חולה היא רקדנית.

יש אנשים שמוכרחים לזוז בשביל לחשוב.


מי היא גיליאן לין תשאלו ומה היא הפכה להיות?

אחת הכוריאוגרפיות המוכשרות בעולם – יצרה עם אנדרו לויד יצירות מופת כמו פנטום האופרה וקאטס.

מט גריינגינג לעומתה היה תלמיד טוב עם ציונים טובים אבל משועמם מאוד.

כדי להשתעשע התחיל לצייר.

"ציירתי בלי הרף, ויכולת הציור שלי השתפרה עד כדי כך שיכולתי לצייר בלי להסתכל על הדף"

הציור שלו עלה מדרגה בתיכון.

"בשיעור ציור הילדים ישבו סתם, המורה הייתה משועממת לגמרי, אף אחד לא השתמש בחומרים אז ציירתי המון – לפעמים 30 ציורים בשיעור אחד".

לאחר זמן שראה שציוריו לא משתפרים הוא עבר להתרכז בסיפורים ובדיחות על יצירות של אחרים.

מוריו והוריו ניסו לדחוף אותו לכיוון אחר. הוא ראה את כל האנשים שעבדו בעבודות לא מספקות.

"הגעתי להחלטה שאני אסתדר איכשהו בלי עבודה קבועה. חשבתי שאני אעבוד בעבודה משעממת ואעשה משהו שאני לא אוהב. בעיני רוחי ראיתי את עצמי בבית חרושת לצמיגים".

בסופו של דבר העניינים התגלגלו אחרת.

מט עבר ללוס אנגלס, התחיל לפרסם רצועת קומיקס בעיתון שם.

פנו אליו שיצור קטעי אנימציה לאיזה תוכנית ושם בהפסקות מהעבודה הוא יצר את "משפחת סימפסון". תוכנית שמשודרת כבר מעל 20 שנה.

כל זה לא היה קורה אילו מט היה מקשיב לכל מי שאמר שעדיף שיבחר מקצוע "אמיתי".

המשותף לשני הסיפורים :

הם הגיעו להישגים גדולים ולסיפוק רב כשגילו מה זה הדבר הזה שהם עושים על הצד הטוב ביותר ומתוך תשוקה והתלהבות רבה.

הלקח של שני הסיפורים האלה, הם פשוט היו צריכים להיות מי שהם באמת.

הם זיהו את הכישרון הייחודי שלהם הם מצאו את המקום הנכון.

אני מגדיר את השילוב הזה – שילוב בין ראש לרגש, בין דבר שאנחנו מאוד אוהבים לבין משהו שאנחנו טובים בו .

אחד ללא השני הוא חסר. יודעים לזהות לבד במה אתם טובים – לכו על זה ובכל הכוח.

צריכים עזרה בזיהוי? בביצוע ?

לשיחת ייעוץ חינם 

עשר המכות הנפוצות שתוקעות לך את הקריירה

עשר המכות הנפוצות שתוקעות לך את הקריירה

מנסיוני האישי וכן מנסיוני המקצועי , מי שלא נמצא במקום מדויק בקריירה, מרגיש כאילו נפלו עליו כמה  מעשר המכות. יש לפעמים תחושה של סבל אדיר.

כתבתי את עשר המכות לקריירה ואיך להמנע מהם.

מחשבה רק על העבודה הנוכחית או הבאה ולא על כל הקריירה

חברים יקרים, העולם השתנה.

העידן שבו נהיה כולנו במקום עבודה אחד 10-15 שנה וזה יחשב לדבר טוב בעיני המעסיק פס מן העולם. העידן החדש הוא כזה שנעבור בו מקום עבודה כל 3-4 שנים ואני אפילו צופה עולם גמיש יותר ובו יותר ויותר אנשים יעבדו מהבית, יותר ויותר אנשים יעסקו ביותר מדבר אחד. אם תסתכלו ימינה ושמאלה סביבכם כבר יש אנשים כאלה.

מה כל זה אומר? שחובה עליכם לתכנן את הקריירה שלכם. לדעת לאיזה כיוון היא הולכת. לחשוב כמה צעדים קדימה.

ככל שמבוגרים יותר, השינוי הוא קשה יותר. האמינו לי אני מגיע ממקום שמדבר עם אנשים שרוצים לזוז. ולא יכולים. ממגוון סיבות. לו היו מתכננים נכון לפני חמש או עשר שנים, החיים שלהם היו נראים אחרת לגמרי.

לתת לתפיסות ישנות שלי לגבי עצמי לנהל אותי

לכל אחד מאתנו יש את תפיסת המציאות שלנו לגבי עצמינו. מה אנחנו אוהבים ומה לא. אבל מה? אנחנו משתנים כל הזמן. לפעמים המציאות שלנו משתנה, היום-יום שלנו משתנה, אבל אנחנו לא משנים את התפיסה שלנו.

אתן שתי דוגמאות להמחשה :

אני אדם של בוקר/ערב. מי מאתנו לא מכיר את המשפט הזה. הרבה שנים אמרתי לעצמי שאני איש של ערב ולא של בוקר. וכאשר התחלתי ללכת ואז לרוץ בקבוצת ריצה שממש שינתה את חיי, התחלתי בערב. כאשר הבנתי שבשל העבודה אני חייב לעבור לבוקר, היה לי קשה. כי אני איש של ערב. רק אחרי שעבדתי קשה לשנות את התפיסה הגעתי למצב שאני קם בבוקר, לפעמים מוקדם מאוד (לפחות בעיניים של עצמי, חברי הרצים רוצים עוד יותר מוקדם).

דוגמא אחרת שאני שומע הרבה : אני חסר בטחון/אומץ.

ואז כאשר עוברים על מעגלי החיים ועל השנים האחרונות שמים לב להרבה מקרים של בטחון ואומץ.

אז אולי זה משפט ישן שצריך להתעדכן?

אם יש לכם עוד משפטים שאתם אומרים כזה אני, יתכן שהם לא נכונים ויתכן מאוד שהם תוקעים לכן את הקריירה ואולי תחומים נוספים בחיים שלכם.

אל תתנו לתפיסה ישנה לנהל אתכם.

לחפש את הייעוד שלכם רק מהראש או רק מהרגש  

השנה היא שנת 2000. העולם רק מתאושש מבאג 2000 ואני מחפש מה לעשות כשאני אהיה גדול. הייטק אז בארץ היה בתחילת הדרך. נשמע לי נוצץ. נשמע לי נכון. אהבתי לשחק עם מספרים. עשיתי קורס בייסיק וחשבתי שזה מתאים לי, משכורות טובות. לראות עולם. זאת דוגמא של מחשבה רק מהראש. מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי. חשבתי אז רק מהראש. לא מהלב, לא מהבטן.  מאז עשיתי תהליך והבנתי שעזרה לאנשים חייבת להיות שם. רגש חייב להיות שם. אז הבנתי שתכנות לא בשבילי.

יותר ויותר אני רואה אנשים שחושבים על העיסוק הבא רק מהראש. לפעמים רק מחשבה על כסף. שלא תבינו לא נכון, כסף הוא בהחלט שיקול, רק שאם הוא יהיה המרכזי מתישהו, יקרה אחד מהשניים – או שיפטרו אתכם כי ירגישו שלא טוב לכם ושאתם לא רוצים את זה באמת או שלכם ימאס. ואז מה?

לכו אחרי שילוב של הלב ושל הראש, תמצאו משהו שמתאים לכם. אם אין דבר כזה בנמצא באופן מידי, תכננו לבד או עם מאמן את הדרך לשם.

לעבוד היום במשהו שאני פחות אוהב, אבל אני יש לי תוכנית להגיע ליעוד שלי בעוד שנה או בעוד כמה שנים, מרגיש אחרת מאשר עבודה ללא מחשבה וללא ידיעה כזו.

אני לא צריך יח"צ, העבודה תדבר בשבילי

אני מדבר על יח"צנות אישית. אני שומע לא מעט – למה אני צריך לספר למנהל מה אני עושה, מה הוא לא רואה???

אז כן, לא כל המנהלים רואים, לא כל המנהלים מבינים בדיוק מה אתה עושה. ואם לא תכנס ותספר מידי פעם ותעדכן הוא אכן לא ידע.

לפני כמה שנים המנהל שלי הישיר זז הצידה. חילק את התפקיד לשניים. והמנהל שלו, שלא היה מנהל ישיר שלי ופחות הכיר אותי חיפש מנהל.

מהר מאוד הבנתי שזה אני יותר שקט ופחות "רועש" אומר שהוא לא מכיר ולא לוקח אותי בחשבון.

יכולתי לשבת ולחכות. בחרתי להיכנס אליו לשיחה (אחרי הכנה מעולה עם המאמן שהיה לי אז), ובסופה, למרות שלא נאמר לי רשמית, ידעתי שהמשרה שלי.

התכוננתי כל כך טוב – גם הצגתי מה אני עושה היום ואיזה דברים אעשה בתפקיד המנהל.

רוצים קידום, רוצים יותר אחריות, רוצים שידעו מה אתם שווים לארגון, כנסו בטיימינג נכון למנהל וספרו לא על זה. חוששים, לא יודעים איך, קחו מאמן ולו לפגישה או שתיים כדי לעשות את זה.

לא לקבל ייעוץ על קורות חיים

או לפחות לוודא מעל לכל ספק שהם מעודכנים לתבניות הכי חדשות של המגייסים.

כל מגייס מקבל היום עשרות מאות ולפעמים אלפי קורות חיים.

עוד לפני שתגיעו למצב שבו אתם בולטים מעל אחרים (ראו בסעיף הבא), אתם בכלל לא תעברו סינון ראשוני וכל זה בגלל שהקורות חיים שלכם לא בפורמט הנכון וכי ויזואלית ועיצובית הם מיושנים ולא עוברים סינון אנושי או אלקטרוני מינימלי.

לא חבל? פגשתי לא מעט אנשים שרק בגלל זה לא הגיעו לראיונות – ואז הביטחון העצמי יורד.

וכל זה בגלל קובץ אחד בword  שהעדפתם להגיד עליו יהיה בסדר. בראיון אני אסתדר. לא תגיעו לשם עם קורות חיים שלא עוברים סינון.

דבר נוסף יש להתאים קורות חיים למשרה. כמובן על בסיס מה שעשיתם. אני מדבר על לבחור מה להדגיש

בלבול ושטחיות במסר של מה שאני מחפש בנטוורקינג וברשתות חברתיות

מה שחשוב בעיני הוא לצאת החוצה עם מסר חד וברור.

לא 'אני מחפש עבודה, אני מסכן תעזרו לי', לא 'פיטרו אותי תעזרו לי', אלא :

1. זה מה שעשיתי בעבר .

2. התכונות הטובות שלי.

3. זה מה שאני מחפש.

ככל שסעיף 3 יהיה ממוקד, אנשים יוכלו לעזור לכם באמת.

לא יודעים מה מספר 3 דברו איתי…

לקוות שאחרים יאמינו בך בזמן שאתה לא מאמין בעצמך

אתה חייב להאמין שאתה יכול להשיג את זה. את העסק שאתה רוצה להקים , את הריאיון שאתה רוצה לעבור, את הקידום שכל כך מגיע לך.

אחרי הכל, אם אתה לא מאמין בזה, מי יאמין בזה במקומך?

אני אומר את זה ללקוחות כל הזמן כשהם מטילים ספק בעצמם, במיוחד כשאנחנו מתכוננים לראיון.

המטרה שלך בראיון היא להיכנס לשם ולשכנע את המראיינים שאתה מסוגל לעשות את העבודה וכי אתה המועמד הטוב ביותר לתפקיד.

אם אתה לא מאמין בזה לגמרי, איך לעזאזל אתה מצפה מהם לקנות את זה?

אותו דבר נכון עבור שאיפות הקריירה שלך.

אם אתה רוצה משהו אבל חושב שזה מופרך מדי או בלתי אפשרי, תעבוד על אמונה עצמית ועל בטחון עצמי ואז לך על זה בכל הכוח.

להתעלם  מרשתות חברתיות

אם אתה חושב להקים היום עסק ולהגיד לעצמך שאני אסתדר בלי רשתות חברתיות כי ישנה חשיפה מוגזמת או ממגוון סיבות אפשריות כדאי שתחשוב שוב. מאוד קשה להקים היום עסקים חדשים ללא שימוש ברשתות חברתיות בכלל.

הדבר נכון גם בחיפוש עבודה.

אני מלווה בחור מקסים בן 50+ שעשה רבות בחייו. מוכשר וכריזמטי מאוד. הוא פשוט חיפש מתחת לפנס .הוא לא הכיר את האפשרות לחפש עבודה ברשת. למעט מספר קטן של לוחות מודעות אינטרנטיים .לא בפייסבוק בכלל, לא בקבוצות פייסבוק בפרט ולא בלינקדין. הרגע הזה שבו הוא מצא בקבוצת הפייסבוק הראשונה שחיפש, עבודות שהוא רצה, היה רגע קסום. כמו ילד שנכנס  לנות ממתקים . וזה אחרי חיפוש עבודה ארוך ומייגע בדרך לא עדכנית.

התעדכנו באיך מחפשים היום עבודה. באיך מקימים היום עסק.

לתת לפחד שלך לנהל אותך

זה נורמלי להיות מודאג לגבי הסיכונים הפוטנציאליים של שינוי מקום עבודה. כולנו מודאגים מאי-הוודאות שנובעת ממציאת עבודה חדשה, שמרכזה בהיבטים הכלכליים. וזה הגיוני, כי השכר הוא חלק ענק של מוטיבציות הקריירה שלנו: 65% מהנשאלים בסקר אחד דיווחו כי שכר גבוה יותר היה המוטיבציה העיקרית שלהם לעזוב את העבודה האחרונה שלהם.

אני מקבל את זה – כולנו צריכים לשלם חשבונות, וכאשר כבר יש לך משכורת טובה, זה קל להישאר שאנן ונוח. אבל מה הטעם אם אתה אומלל ולא עושה עבודה שמשמעותית עבורך ומספקת ? כך שרבים מאיתנו נשארים בעבודות רק עבור השכר, אבל זאת מגמה שמתחילה להשתנות בשנים האחרונות : בסקר שנערך לאחרונה, 78% מהמשיבים אמר כי הנאה בעבודה חשובה יותר משכרם.

אבל מה אם אתה יכול לקבל את שניהם: הגשמת עצמית, ושכר טוב? (ואתה יכול!)

חוסר תשוקה למה שאתה עושה

עם כשרון נולדים. כישורים לוקח זמן לפתח. צריך ללמוד לבד או לקחת קורס. המכה הגדולה ביותר בעיני בקריירה, היא לנסות להתקדם בעבודה, כשאין לך תשוקה אליה.

עם תשוקה עוברים ראיון עבודה, עם תשוקה מקימים עסק .

עם תשוקה עושים קריירה , ללא תשוקה זו רק עבודה.

עם תשוקה מתמודדים הרבה יותר טוב עם קשיים שיש לכל אחד בדרך.

עם תשוקה אחד כמו סטיב ג'ובס ממציא את עצמו מחדש ומקים אימפריה.

לא יודע מה התשוקה שלך? אל תוותר. זה בעיני החלק הכי משמעותי בקריירה.

תמצא את התשוקה ותראה איך יום עבודה נראה אחרת

רוצה לדעת איך אתה יכול להתגבר על המכות האלה
ולעוף קדימה עם הקריירה שלך?

לשיחת ייעוץ והכוונה לקריירה חינם הרשם בלינק

https://noachgilor.co.il/consultation/

ואחזור אליכם

הדייג וצייד ההון – סיפור עם

הדייג וצייד ההון – סיפור עם

איש עסקים אמריקאי יצא בהוראת רופאו לחופשה בכפר קטן על חוף ימה של מקסיקו.

בבוקר היום הראשון הוא קיבל שיחת טלפון דחופה מהמשרד,וכעת עם רדת הלילה הוא לא הצליח להירדם ויצא אל המזח לנקות את הראש.

סירה קטנה ובה דייג אחד עגנה שם. היו בה כמה דגים גדולים מזן טונה צהובה סנפיר.

האמריקאי החמיא למקסיקאי על איכות הדגים שלו.

"כמה זמן לקח לך לדוג אותם ?" הוא שאל .

"זמן קצר בלבד" ענה המקסיקאי. "למה לא נשארת זמן רב יותר בים לתפוס עוד דגים? "שאל האמריקאי.

"יש לי מספיק דגים להאכיל את המשפחה שלי ולחלק לכמה חברים", ענה המקסיקאי.
אבל…מה אתה עושה בשאר הזמן שלך ?

המקסיקאי חייך ואמר " ישן עד מאוחר, יוצא לדוג קצת, משחק עם הילדים , עושה סיאסטה עם אשתי , ומטייל בכפר כל ערב, שותה יין ומנגן בגיטרה עם האמיגוס שלי.

יש לי חיים מלאים ועמוסים, סניור" .

צוחק האמריקאי ואומר " אני בוגר תואר שני מנהל עסקים מהרווארד ,אני יכול לעזור לך.

אתה צריך לבלות יותר זמן בדיג, ולהשקיע את הרווחים שלך בסירה גדולה יותר.

תוך זמן קצר תכפיל את השלל ובסופו של דבר תוכל לקנות צי של סירות דייג".
"במקום למכור את השלל למתווך, תמכור אותו ישירות לצרכנים, ובסופו של דבר תפתח בית אריזה משלך.

תשלוט במוצר, בתהליכי הייצור ובהפצה.

תצטרך מן הסתם לעבור את הכפר ולעבור למקסיקו סיטי, משם ללוס אנגלס ואולי אפילו לניו יורק.

רק שם תוכל לנהל את המיזם המתרחב שלך באמצעות ההנהלה הנכונה".

"אבל סניור", שאל המקסיקאי "כמה זמן כל זה ייקח" ?

"עשרים עד עשרים וחמש שנים" ענה האמריקאי .

ומה אז ? "זה החלק הטוב ביותר", צחק האמריקאי – "אז תנפיק את החברה בבורסה ותמכור את המניות לציבור ותעשה מיליונים" .

"ומה אז?" שאל המקסיקאי

"אז תוכל לפרוש ולעבור לכפר דייגים על החוף , שם תישן עד מאוחר, תדוג קצת, תשחק עם הילדים, תעשה סיאסטה עם האישה, תטייל לך בכפר בערבים ,תשתה יין ותנגן עם האמיגוס ….."

סיפור מקסים שפגשתי לפני כמה שנים כאשר התחלתי לשאול את עצמי שאלות.

למה אני עובד כל כך הרבה שעות ?

מי נהנה מהעבודה הקשה שלי ?

מה הייעוד שלי בחיים האלה ?