fbpx
תתארו לכם שמעסיקים רודפים אחריכם. להילה זה אכן קרה

תתארו לכם שמעסיקים רודפים אחריכם. להילה זה אכן קרה

תתארו לכם שמעסיקים רודפים אחריכם

תתארו שהם מציעים לכם הצעות עבודה.

תתארו לכם שיש לכם מבול של פניות.

להילה זה אכן קרה.

ליוויתי אותה בשלב של התלבטות מה נכון לה עכשיו בקריירה ומשם להפיץ בכל מקום מי היא בדיוק ומה היא מחפשת בדיוק.

התוצאה:

נח, אני לא עומדת בעומס!!

זו הודעת הטקסט שקיבלתי אתמול יחד עם צילום המסך הזה מלינקדין.

הילה פרסמה בלינקדין ובקבוצה בפייסבוק על המסע שלה איתי ועל זה שהיא מחפשת עבודה.

היא קיבלה מבול של תגובות מפרגנות ויותר חשוב מזה מבול של הצעות עבודה.

איך זה קרה?

שילוב של חיפוש אקטיבי ויצירתי שהילה למדה אצלי יחד עם דיוק בחיפוש.

דבר שבנוסף למבול ההצעות גם העלה אצלה בטחון עצמי.

לשיחת ייעוץ והכוונה לקריירה חינם אפשר להרשם בלינק

https://noachgilor.co.il/consultation/

או לדבר איתי

נח 0546255477

 

אימון קריירה לפני ואחרי

אימון קריירה לפני ואחרי

לא תמיד קל להסביר מה בדיוק קורה בתהליך אימון או ייעוץ קריירה

מה קורה?

איך מדייקים?

מה עושים?

הפעם בחרתי להציג דרך משקפי לפני ואחרי תהליך כזה.

עם מישהי שממש מסיימת איתי תהליך בימים אילו.

הנה מה שהיא אמרה וחוותה לפני 

לא סגורה עד הסוף מה בדיוק רוצה.

לא מאמינה שתגיע לכזו משרה.

חוששת לכתוב לעולם מה היא רוצה.

חוששת שלא יגיבו.

מגיעה למשרות לא מעניינות ולא מגיעה למה שכן רוצה.

מה שהיא חווה ומרגישה אחרי

יודעת מה היא רוצה ומדויקת הרבה יותר.

מאמינה בעצמה הרבה יותר.

מוכנה לשתף את העולם.

מקבלת מבול תגובות ופרגונים.

מתלבטת בין מספר תפקידים כולל כאלה שלא קיבלו את קורות החיים שלה קודם לכן.

שולחת לי אקסל עם כמות הפניות וחוזרת להתלבט איתי הפעם בין משרות טובות שהיא רוצה.

לי נראה כמו עסקה משתלמת ושווה.

מה אתם חושבים?

רוצים גם לעבור תהליך כזה? דברו איתי

כן ולא המילים הכי קטנות והכי גדולות ועוצמתיות שיש

כן ולא המילים הכי קטנות והכי גדולות ועוצמתיות שיש

כן ולא. בסך הכל שתי אותיות.
מילים קצרות וקטנות אבל כל כך גדולות. עוצמתיות.
Yes we can
אמר אובמה וסחף מדינה שלמה ואת העולם.
I do אומרים בחתונה אמריקאית שזה בעצם סוג של כן.

כן נתפס כחיובי ולא נתפס כשלילי.
במיוחד אם הוא קורה הרבה.
כאשר אתם מכירים אנשים שאומרים קודם כל לא זה מורגש.
או לחילופין כאשר אתם פוגשים אנשים שכל הזמן אומרים כן.
אפילו יש לזה שם יס מן.
לילדים שאומרים בגיל קטן כאשר הם לומדים את המילה אפילו כתבו ספר דובון לא לא.
לכם יש נטייה כלשהיא ? להגיד יותר כן? להגיד יותר לא
אין טוב ורע.
אלא אם יש לנו דפוס שלא טוב לנו.

אלא אם אנחנו אומרים לא כדפוס, כדבר ראשון שיוצא לנו מהפה כאשר בעצם אנחנו רוצים להגיד כן.

או הפוך שאנחנו אומרים כן ממקום של ריצוי.
תחשבו רגע על סיטואציה שרציתם להגיד לא.
ללקוח, לבוס,לבן/בת זוג. לילדים ואמרתם כן.

האם היה שם מקום לנשום רגע, לחשוב ולהגיד לא?

אגב כתבתי מאמר על איך להגיד לא בעבודה ולהשאר בחיים
לינק אליו בתגובה הראשונה

לא קל לחלק מאיתנו להגיד לא. אז אנחנו גם מחפשים דרך להגיד לא.
"זה לא אתה זה אני" כאשר אנחנו אומרים לבן/בת זוג שאנחנו רוצים להמשיך הלאה.
לא תמיד נעים לשמוע לא או להגיד לא.

כאשר הלא שלכם הוא מגיע ממקום בטוח ואמיתי גם הכן ישמע כזה.

מכירים את זה שאומרים לכם כן אבל אתם מרגישים שזה נעשה כטובה או ההפך ?

יש הבדל גם איך אנחנו אומרים את זה.

כן/לא המילים הכי קטנות והכי גדולות ועוצמתיות שיש.

בחן את עצמך – באיזה סגנון בחירה אתה בוחר ואיך זה יכול להשפיע על הבחירה הבאה שלך?

בחן את עצמך – באיזה סגנון בחירה אתה בוחר ואיך זה יכול להשפיע על הבחירה הבאה שלך?

בחירות  בחיים.

בחירות בצומת דרכים.

בחירות בין מספר אפשרויות.

זה נושא שמעסיק אותי שנים באופן אישי ומעסיק מאוד נשים וגברים שבאים אלי לבחור קריירה, לבחור בן זוג. לבחור את הצעד הבא בחיים.

האם אפשר לבחור נכון כמו השיר המקסים של אמיר דדון? האם יש דרך ללמד לבחור? האם יש דרך להקשיב לעצמי?

אני רוצה לשתף אתכם בקטע מספר שקראתי שמדבר על בחירות ויותר מבחירות הוא מצא שיש סגנונות בחירה או טיפוסי בחירה.

אין פה נכון או לא נכון, טוב או רע. נסו לזהות את עצמכם בסגנון אחד אולי יותר.

בסוף הקטע אתייחס למה אפשר לעשות אחרי שזיהינו את צורת הבחירות שלנו

 

סגנון בחירה ראשון נקרא החלטה מהבטן. יהיו שיקראו לזה אינטואציה.

מי שמחליט מהבטן לא צריך לדעת את כל הפרטים.

הוא צריך להאמין בצורה עמוקה במה שהוא בוחר. ולדעת שיש שם פוטנציאל.

לפני שאתם קופצים להגיד אני, ככה אני מחליט תחשבו רגע.

האם החלטות מהבטן אכן שירתו אתכם.  האם אתם סומכים על מה שמרגיש לכם בבטן?

האם השאלה הראשונה שלכם היא איך הלב מרגיש? מה מרגיש נכון? האם אוכל לישון הלילה אם אלך לכיוון הזה?

מדובר באנשים שלא פוחדים מלקחת סיכונים כי הם בטוחים ביכולות שלהם.

כשנכשלים זה פשוט עבורם כי זה משהו ללמוד ממנו ולהתקדם הלאה.

 

סגנון שני  אוהבי הרשימות

אנשים ששומעים על המטרה ומתחילים להכין רשימה של כל מה שצריך לעשות כדי להגיע אליה.

לפעמים יש גם רשימות כדי לנהל את הרשימות.

בדרך אל המטרה גם יועלו טענות בעד ונגד. בסרטים יש למשל רשימה בעד ונגד הבחור הזה. האם לצאת איתו או לצאת איתו….

בסגנון הבחירה הזה יהיה מעבר על כל תרחיש חיובי או שלילי.

ואחרי בדיקת היתרונות והחסרונות של כל תרחיש – להתקדם לבחירה הכי הגיונית.

אלה אנשים שייתייעצו הרבה כדי לוודא שכל האפשרויות אכן נבדקו.

 

סגנון שלישי it all about the story

פה הענין הוא הסיפור. בין אם במודע ובין אם לא.

מדובר בהרפתקנים שבינינו. אנשים שמשתנים תמיד והולכים הרבה לעבר הלא נודע.

אנשים שמאמינים שההרפתקאה הגדולה ביותר היא הבחירה הנכונה. הם מונעים על ידי הסיפור שבו.

האפשרויות הצפויות משעממות אותם. YOLO – You live only once  היא לא הצהרה אלא דרך חיים.

אנשים מהצד עשויים לחשוב שזה חסר אחריות או יציבות.

 

סגנון רביעי מנתחי נתונים ומספרים

אלה האנליסטים.

אנשים שיכולים לתכנן קדימה ולעשות תחזית מדויקת לכיוון העתיד.

לוקחים בחשבון את כל הנתונים, את כל מה שיכול להשתנות ומתכננים בהתאם.

יש לחלק מהאנשים האלה תחזית חיים חמש קדימה. סטטיסטיקה ומספרים פה הם המלך.

ככל שיש יותר מידע לנתח יותר טוב. הם מתים על אקסלים וגרפים לפני קבלת החלטות.

נתונים יניעו את ההחלטה ובלי מספיק נתונים מתקשים לקבל החלטה.

 

סגנון חמישי בחירה רוחנית

אנשים שמאמינים. מאמינים בכל דבר בגדול מהם. גורל, אלים,ייקום. לאו דווקא אנשים דתיים.

חלק מהמאפיינים בבחירות האלה הם תפילה, מדיטציה, התבודדות והרהור, חיפוש אחר סימנים ורמזים.

לפי העיתונות דנקנר קיבל בזמנו חלק מההחלטות שלו על הבסיס הזה.

לפעמים ההחלטות על הבסיס הזה לא מסתדרות עם השכל אצל אותם אנשים, העניין הוא שכאשר החלטה מתבססת לפי זה היא נותנת להם המון בטחון והמון תשוקה.

החלטה כאן לפעמים עוברת תהליך הבשלה רוחנית מכל סוג שהוא כדי לצאת לדרך.

 

סגנון שישי  אנשי הכלל

אנשים שמונעים מאיסוף הכי הרבה דעות מהסביבה לפני שמחליטים.

אני רואה את זה הרבה כאשר אנשים בתחילת הקריירה שלהם נעזרים בכל מי שאפשר לפני שבחורים מה ללמוד ואת העבודה הראשונה שלהם מול אנשים שפשוט יודעים או נעזרים בסגנון החלטה אחר.

אנשים שערך הקולקטיב אצלם באופן כללי הוא גדול וחשוב .

תראו כאן הרבה התייעצות, בכל מקום כולל ברשתות חברתיות. הסתכלות על זוויות ממקום של אנשים אחרים.

מדובר באנשים סינרגיים שעושים הכל להבטיח שכולם יסתדרו עם ההחלטה שיקבלו.

 

סגנון שביעי ואחרון  הזורמים

אצלם שינוי יקרה רק כאשר הוא חייב לקרות.

שיבוש או שינוי של תוכנית היא האופציה האחרונה עבורם. אנשים שנמענים מקונפליקטים.

עשויים להתפס כפאסיביים. כאשר הם שכירים הם לרוב לא יעזבו עבודה או אחרי הרבה שנים. ישנו להתמיד כדי לא לשנות ולהמשיך עם מה שרגיל עבורם.

לא היא המילה הכי קשה עבורם.

אנשים ששמחים כאשר ההחלטה נעשית על ידי אנשים אחרים.

 

מזהים את עצמכם באחת או יותר מהגישות, מטיפוסי בחירה?

חשוב לציין שהטיפוסים האלה הם תיאוריה. סיכוי סביר שקיבלנו החלטות לפעמים על בסיס של חלק מהסגנונות האלה אולי אפילו של כולם.

לפעמים אפילו שילבנו יותר מאחד בהחלטה מסוימת.

עם זאת אני מניח שכל אחד יכול לזהות כאן את דרך וסגנון ההחלטה היותר דומיננטי.

אין דרך נכונה לקבל החלטה. הם כולם נתיב אל אותו היעד.

עצם ידיעת הסגנונות יכולה לסייע לנו לדעת אם מי להתייעץ – אולי עם מישהו בסגנון בחירה אחר?

אולי לחפש מידע לפי סגנון בחירה שאני לא רגיל אליו כדי לאתגר את ההחלטה ולהגיע להחלטה שונה – אם זה מה שאני רוצה כמובן.

 

כלומר ברגע שאנחנו מכירים את עצמינו טוב ואת איך שאנחנו נוטים להחליט נוכל להרחיב את נקודת המבט ולמצא רבדים או דרכים שונות לראות את אותו מצב.

בין אם נחליט לבד ובין אם נעזר באחרים.

 

שם הספר Yes or No: How Your Everyday Decisions Will Forever Change Your Life
המחבר : ג'ף שינברגר.

5 דרכים איך להגיד לא בעבודה ולהשאר בחיים או לפחות במקום עבודה…

5 דרכים איך להגיד לא בעבודה ולהשאר בחיים או לפחות במקום עבודה…

לפעמים באים אליך בדרישות לא הגיוניות, לא בזמן נכון , דרישות שלא אמורות להגיע אליך. דרישות מופרכות לעיתים.

מצד אחד קשה מאוד להגיד לא .מצד שני איך ידעו מה הגבול שלך ? איך תשמור על הכבוד שלך ? על הזמן שלך בבית?

אז הנה 5 דרכים להגיד לא בעבודה ולהשאר בחיים או לפחות בעבודה…

1.במקום להגיד כן אני יכול אבל להגיד כן בתנאי שמשהו ישתנה – התאריך או מהות העבודה.
הנה דוגמא : לפני כמה חודשים קיבלתי טלפון מחברה בה עבדתי בעבר.

הזמינו אותי לעבודה חד פעמית הדורשת נסיעה לחו"ל.

יכולתי להגיד: לא.

התאריך ומשך הנסיעה לא מתאימים לי וככה לסגור את הענין.
בחרתי להגיד שאשמח לנסוע, אבל ההתראה קצרה לי מדיי ושאם משהו ישתנה;

אורך העבודה או המועד יכול להיות שאסתדר.

במקום לסגור הזדמנות פתחתי הזדמנות לעבודה ואולי גם לעבודות עתידיות.
וגם אם תשימו לב לא אמרתי לא.

אמרתי כן אני יכול במועד אחר וזמן אחר.

אגב בסוף נסעתי במועד אחר ולפחות זמן

2. לשאול שאלות.
נניח שבאים אליך ואומרים לך זה מה שאתה צריך לעשות "אין ברירה". אפשר לקבל את זה כמו שזה.

לפעמים גם באמת אין ברירה.
שאלת שאלות יכולה לפתוח. למתי אתה צריך את זה? מי צריך את זה ? מה יעשו עם זה? מה יקרה אם תקבל חלק עכשיו וחלק אחר כך ?
עבור איזה לקוח זה ?
ברגע בנאמר לך שאין ברירה זה אומר שיש פתרון אחד לבעיה.

הבנת הבעיה והמשימה יכולה לסייע לך להציע אלטרנטיבות שבהן יש ברירה.

3.הצעת חלופה – אם תגיד לא אתה משאיר את מי שמבקש ממך חסר אונים, חסר שליטה ולא מסופק כי הוא בא לבקש ממך.
אם אתה מציע חלופה יותר נכונה, יותר הגיונית שיותר מתאימה לך ואולי גם למבקש הוא גם יחזור עם משהו וגם עצם אמירת הלא – לא קרוית.

4.כן. אני אעשה את זה אבל קח בחשבון שהדבר השני שביקשת ממני לעשות ידחה/יפגע
תבחר איזה מהם אתה מעדיף. אני אעשה את מה שאתה רוצה.
אתה מראה שאכפת לך.
אתה מראה ששני הדברים שהמנהל נתן לך הם חשובים.
ואתה עוזר למנהל ככה לבחור.

5.וואו. איזה רעיון נהדר. מה דעתך ש ….ואז אתה מציע משהו אחר לחלוטין.

מדברים היום הרבה על איזון לחץ ועבודה.

אל תצפו מהארגון שלכם שיעשה את הכל.

תתחילו בלהגיד לא בדרך יצירתית במקומות שאתם חשים שעברו איתכם את הגבול. תסמנו לכם את הגבול. מה אתם מוכנים ומה לא.

בהצלחה!

לשיחת ייעוץ והכוונה לקריירה חינם אפשר להרשם בלינק

https://noachgilor.co.il/consultation/

או לדבר איתי

נח 0546255477

 

בגילי, הייתי אמורה כבר לדבר על קריירה?

בגילי, הייתי אמורה כבר לדבר על קריירה?

לפני כמה ימים בשיחה אקראית עם מישהי שאני לומד איתה טיפול עלתה השאלה הבאה :
"תגיד, לא נראה לך שמאוחר לי לדבר על קריירה בגיל 32? לא הייתי אמורה לדבר על זה לפני כן?"
"אמורה", שאלתי?
"כן, אמורה. כל הזמן אומרים לי שאני צריכה כבר להיות רצינית."
לאחר כמה שאלות שבהן סיפרה על עבודה זמנית שיש לה ועל עוד דבר או שניים שהיא עושה וכל זה כאשר יש לה תינוק בבית, הבנתי.

ה-אמורה לא קשור אליה בכלל. היא מרגישה טוב איפה שהיא כרגע. היא גם במסלול לימודי והתפתחותי שמאוד מתחבר אליה.
שאלתי אותה – "מה לגביך? מה את חושבת על ה-אמורה ? מאיפה זה בכלל מגיע?"
היא סיפרה שבעבר המסלול שלה כוון לעבודה יותר חומרנית. לעבודה יותר "רצינית", או לפחות כזו שנתפסת ככה בחוץ. היום היא הולכת למקום אחר. יותר רוחני, יותר הומני.

היא מרגישה שהיא במקום הנכון. שלאט לאט זה מבשיל, שהיא מתחילה לדעת מה נכון לה יותר.
אז מה הבעיה? אלה שאומרים. אלה שחשבו שיצא ממנה משהו אחר.
כמה פעמים אני שומע על אנשים שעשו דברים כי אמרו להם. כי ציפו מהם.

היה מרענן לשמוע מישהי שעדיין לא סגורה במאה אחוז אלא רק על כיוון כללי, ועדיין בגדול עומדת על דעתה, רק רוצה חיזוק לעמוד כנגד הקולות האלה.
התשובה שלי אליה היתה, שכאשר היא תהיה בעוד שנה במקום יציב יותר עם אותה החלטה, אחרי לימודים, וככל שתעמיק את המסלול החדש שבחרה, הקולות לאט לאט ילכו ויפסקו.
ולגבי הגיל – בעידן של היום זה לגמרי של גיל של התחלת קריירה. בטח של שינוי קריירה, שהוא לא בהכרח האחרון.
גיל הפרישה הוא מעל גיל 60, ורק ילך ויעלה עם הזמן.
יש לה עוד המון זמן לתקן, לעשות התאמות בדרך.
לחיות, לחוות, לשנות.
להיות, להתבלבל ולדייק.

Open chat