fbpx
כמו ציפור שפורשת כנפיים

כמו ציפור שפורשת כנפיים

מפגש ראשון בתהליך חיפוש עצמי ודיוק בחיים ובקריירה.

שואל אותה איך את יוצאת מפה?

עונה לי – הייתי בכל מיני תהליכים עם אנשים שניסו לשים אותי בקופסא. בתבנית.

ומה עכשיו אני שואל?

אפשרת לי להיות עצמי.

קיבלתי מקום להגיד את מי שאני ומה שאני יכולה לעשות. ולהתבטא

מרגישה שיכולה כאן להוריד מסכות.

ועם איזה דימוי את הולכת הביתה?

כמו ציפור שפורשת כנפיים.

האנרגיה של המפגש עוד מהדהדת בי.

מרגיש בר מזל לקבל כזה אמון. לסייע לה בדרך החדשה.

אימון קריירה לפני ואחרי

אימון קריירה לפני ואחרי

לא תמיד קל להסביר מה בדיוק קורה בתהליך אימון או ייעוץ קריירה

מה קורה?

איך מדייקים?

מה עושים?

הפעם בחרתי להציג דרך משקפי לפני ואחרי תהליך כזה.

עם מישהי שממש מסיימת איתי תהליך בימים אילו.

הנה מה שהיא אמרה וחוותה לפני 

לא סגורה עד הסוף מה בדיוק רוצה.

לא מאמינה שתגיע לכזו משרה.

חוששת לכתוב לעולם מה היא רוצה.

חוששת שלא יגיבו.

מגיעה למשרות לא מעניינות ולא מגיעה למה שכן רוצה.

מה שהיא חווה ומרגישה אחרי

יודעת מה היא רוצה ומדויקת הרבה יותר.

מאמינה בעצמה הרבה יותר.

מוכנה לשתף את העולם.

מקבלת מבול תגובות ופרגונים.

מתלבטת בין מספר תפקידים כולל כאלה שלא קיבלו את קורות החיים שלה קודם לכן.

שולחת לי אקסל עם כמות הפניות וחוזרת להתלבט איתי הפעם בין משרות טובות שהיא רוצה.

לי נראה כמו עסקה משתלמת ושווה.

מה אתם חושבים?

רוצים גם לעבור תהליך כזה? דברו איתי

ראיון עבודה עושה לכם פריחה? אפשר גם אחרת

ראיון עבודה עושה לכם פריחה? אפשר גם אחרת

הרגע הזה שאתה מבין שאתה בשליחות ולא רק בעבודה.

"שלום נוח. חתמתי היום על חוזה בחברה שאני ממש שמח לעבוד בה. רק רציתי להודות לך על העזרה וההכוונה שנתת לי. עזרת לי מאוד!

 

עזרת לי להתמודד עם קשיים בעבודה, עם התמודדות עם לחץ.


הכנת אותי לראיונות: איך להציג את עצמי, הניסיון שלי, התכונות הטובות שלי, איך להציג תכונות רעות…"

 

בנוסף לעזרה וליווי במציאת ייעוד בקריירה אני גם מסייע בדרך ייחודית גם בהכנה לראיון עבודה וכן בתהליך כניסה לתפקיד והתמודדות עם קשיים ולחץ בעבודה.

 

לפרטים נוספים

נייד – 6255477- 054
אי מייל – gilornoach@gmail.com
לגלות את עצמי

לגלות את עצמי

"היום אני בת 33. מגיל 28 אני מחפשת את עצמי מבחינה מקצועית, בכל דרך שהיא.
הלכתי לחברת ייעוץ תעסוקתי מובילה, הלכתי ל5 קוצ'רים שונים אבל לצערי אף אחד לא הצליח לעזור לי. כולם אמרו לי תמיד משהו מאוד כללי ולמה אני מתאימה.
היחיד שהצליח באמת לראות אותי הוא אתה. בזכותך התחלתי לצאת למסע לחיפוש האני הפנימי שלי. הבנתי שאני בכלל חיה בשביל לרצות ולא בשבילי. 
לא בשביל מה שאני רוצה לעשות אלא בשביל מה שהחברה רוצה שאהיה. ומהרגע שבאתי אליך בפעם הראשונה, התחלתי מסע משמעותי ביותר מבחינתי- לגלות את עצמי.
מה אני אוהבת לעשות ומה יעשה לי כיף לקום בבוקר אליו.
ולך נח אני חייבת המון תודה.
תודה שראית אותי.
תודה שגרמת לי לחשוב מהבטן ומהלב ולא רק מהראש.
תודה שניטרלת את רעשי הסביבה ומיתנת את רצון הריצוי העז שהיה לי.
בעיקר תודה שגרמת לי להכיר את עצמי מחדש."

כשאני מקבל מייל תודה כזה ממתאמנת אני מרגיש זכות להיות חלק וללוות כזה תהליך.
אני כאן גם עבורך
נח 054-6255477 – gilornoach@gmail.com
לשיחת ייעוץ והכוונה לקריירה חינם
הרשמו בלינק
http://bit.ly/2tOghQJ
ואחזור אליכם

אני בת 26 ואני לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה

אני בת 26 ואני לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה

"אני  בת 26 ואני לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה."

במשך כמה חודשים זה היה המשפט שהיה תקוע לי בגרון ולא הצלחתי לומר.

בפעם הראשונה שהתקשרתי לנח על מנת לתאם פגישת היכרות, הייתי תקועה.

סיימתי תואר ראשון בעיצוב בשנקר, אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיי והישג שאני גאה בו מאוד אבל הבנתי שאינני רוצה לעסוק בתחום.

ארבע שנים מהחיים שלי הושקעו בדבר הזה שאני לא רוצה להתעסק בו.

בעיניי זה היה כישלון מסוים. אני מאוד משיגנית וחדורת מטרה והכל אצלי הלך מאוד מהר, הצבא, הטיול, המכינה והלימודים.

צ'ק ליסט של ממש ופתאום מצאתי את עצמי ללא כיוון.

באותה השיחה הרגשתי שמישהו סוף סוף מבין אותי. שיש מקום לדבר הזה שנקרא שינוי ושהוא לא רע.

בשלב שבו הגעתי לפגישות עם נח, הייתי בעבודה שלא ממש הייתה קשורה ללימודים שלי.

אהבתי  אותה במידה מסוימת אבל הממונה עליי עשתה לי חיים מאוד קשים. סבלתי ללכת לעבודה.

התחלתי לתהות אם לנסוע שעה וחצי כל כיוון ולהיות עייפה כשאני מגיעה הביתה שווה את זה.

אם לקום לפני הזריחה ובקושי לפגוש את בן הזוג שלי שלא לדבר על המשפחה שלי- שווה את זה. כל הסבל הזה בשביל עבודה שהיא ממש לא עבודת חלומותיי עם אפס הגשמה עצמית.

נח היה עבורי משהו שאף אחד בחיי לא היה מצליח להיות

הוא הנחה אותי בחיפוש של מה אני רוצה לעשות בחיי. אחד הדברים שאהבתי במהלך התהליך היה שעסקנו לא רק בהיבט התעסוקתי של החיים שלי.

דיברנו על הדברים שהייתי רוצה לשנות בחיי האישיים, מערכות היחסים שלי ועוד הרבה אחרים.

התהליך היה מקיף וכלל הסתכלות על כל היבט בחיי שלי.

פתאום נאלצתי לבחון מהם התחביבים שלי, שכבר מזמן לא היה לי זמן בשבילם למשל. מנח קיבלתי כלים ותמיכה להסתכל על החיים שלי בביטחון ולא לפחד לשאול "למה?" על דברים מסוימים בחיים שלי.

ההבנה הכי משמעותית אני חושבת שהייתה לי במהלך התהליך היא שאני רק בת 26.

נכון, השגתי הרבה בזמן הזה אבל אין שום בושה או משהו לא בסדר בלא לדעת מה אני רוצה לעשות.

ההבנה הזו שכל החיים לפניי ויש לי עוד הרבה שנים שבהן אני יכולה לעבוד בכל מה שרק ארצה וללמוד כל מה שאבחר הייתה עבורי פורצת דרך.

אני די מיושנת אפשר לומר, אני חשבתי שאם למדתי אז זה מה שאני אעשה בחיים.

אז זהו, שלוו דווקא. אפילו ההורים שלי עשו הסבת מקצוע בשלב הרבה יותר מתקדם בחייהם ולמדתי להכיר את השינוי שעשו מקרוב.

דבר משמעותי נוסף שקיבלתי מנח הוא ההבנה שזה בסדר לומר "אני צריכה חופש".

בגיל 26 לקחת חופש הרגיש לי שאנשים יחשבו שלא התבגרתי. זהו, הטיול אחרי צבא עבר, מה חופש עכשיו?

נח גרם לי להבין שזה לא אומר שאני בטלנית או שאני לא אוהבת לעבוד.

זה בסדר ואפילו הכרחי לקחת אוויר, למלא מצברים ולהמשיך.

הבנתי שהאינטואיציה שלי היא המצפן הכי חזק שיש לי ועליי להקשיב לו יותר, ואם זה אומר חופש או שינוי- לא להתעלם, אלא להיות פתוחה עם עצמי ולקבל את זה.

חדות האבחנה של נח הפתיעה אותי כל פעם מחדש.

הוא הבין כל דבר שאמרתי, וידע להקשיב מעבר למה שאמרתי- על איך שאמרתי. היו דברים שאמרתי "בדרך אגב" וההתעקשות של נח להתעכב עליהם פתאום פתחה שיח חדש על דברים שלא חשבתי עליהם בכלל. נח עזר לי להרים לעצמי מראה ולהסתכל באמת, בלי מסיכות, בלי לייפות את האמת ובלי להתנצל- משהו שלא היה קורה עם מישהו אחר.

אני יוצאת מהתהליך קודם כל אופטימית וחופשיה.

חופשיה גם מהעבודה שעזבתי בסופו של דבר וגם מהדעות הקדומות שהיו לי על עצמי ועל השינוי שכל כך חיכיתי לו.

אני מסתכלת קדימה בחיוך ויודעת שיש לי את היכולת לקבל את החיים איך שהם ולעשות מה שטוב לי באותו רגע.

נח נתן לי את הכלים למצוא שוב את האומץ שלי ואת החוזק הפנימי שלי ועזר לי להבין שלוותר על דברים מסוימים זה בעצם לא לוותר על עצמי.

אני חושבת שאחד הדברים המדהימים הוא איך השינוי השפיע על החיים שלי.

הסביבה שלי הגיבה בצורה מדהימה- מעבר לתמיכה הבלתי פוסקת שקיבלתי ממשפחה וחברים, בן הזוג שלי פשוט ראה אותי עושה טרנספורמציה והשינוי החיובי בי רק שיפר את מערכת יחסים שלנו.

השינוי אפילו היטיב עם הבריאות שלי!

אני כאן גם עבורך.

נח 054-6255477

gilornoach@gmail.com

לשיחת ייעוץ והכוונה לקריירה חינם הרשמו בלינק

http://bit.ly/2tOghQJ

ואחזור אליך

באתי לאימון כמוצא אחרון. התייאשתי מהאפשרות למצא עבודה עם אור

באתי לאימון כמוצא אחרון. התייאשתי מהאפשרות למצא עבודה עם אור

באתי לאימון כמוצא אחרון. התייאשתי מהאפשרות למצא עבודה עם אור.

אני בבית כבר 8 חודשים. כי אני לא אוהבת לעשות שום דבר ולא רוצה סתם לעבוד.

אין לי תקווה שיום אחד אמצא משהו.

ככה התחיל המפגש הראשון שלי עם רננה. בת 30. רק התחילה את החיים וכבר מיואשת ממנו.

עבדתי איתה לאט לאט. עקב בצד אגודל – הצלחה קטנה אחת אחרי השניה.

הצלחות ממש קטנות בהתחלה כמו למצא עבודה שבכלל אפשר לחשוב עליה כאחת שאולי יהיה בה מעט אור.

התחלנו לחפש עבודה עם משהו מעניין – רק כדי שנוכל לדבר עליה במעבדה הקטנה אצלי בקליניקה.

אחר כך כאשר זיהיתי התלהבות ממשהו בודד שהיא אוהבת לעשות זרמנו עם זה.

משם "רק" לשלוח קורות חיים, לא כדי להתקבל אלא רק כדי לתרגל.

כמובן שקיבלה טלפון לראיון. שזה היה השלב הכי מפחיד.

עבודה סביב זה והתקבלה לאודישן – כי זאת הנחיה מול קהל.

כאן העבר שלי ככמדריך מול הרבה אנשים כבר נתן ערך מוסף וחוץ מזה התכוננו אך ורק לאודישן. שוב לא כדי לעבור אלא רק לתרגל. לנסות.

זה היה לפני חודשיים בערך. אקצר ואומר שהתקבלה. מרוצים ממנה.

ההצלחה עזרה לה לעזוב את בית הוריה, לשכור דירה. ולמצא בן זוג. כח זה בחודשיים.

הנה מה שכתבה לי לפני כמה ימים – מפורסם באישורה כמובן

"טוב יש לי משהו לומר.

שלמרות שאתמול היה יום קשה ונוראי בהרבה צורות, הוא גם היה יום עם נקודת אור אחת גדולה.

עשיתי הדרכה בבוקר עם סטודנטים שפגשתי לפני חודש בהדרכה הראשונה שלי בחיים  זה היה מפגש סיכום, אז היו מבחנים תרגולים ועוד טיפה חומר.

סטודנטים שהיו שלי מהפעם הקודמת זכרו אותי, ודי לטובה לפי מה שזה היה נראה.

נכנסתי בלי לקחת כדור הרגעה, אפילו בכיס לא היה לי אחד.

פשוט לא חשבתי על זה איכשהוא.

נכנסתי לכיתה ולא הכנתי נאום פתיחה כי תכלס,הכרנו מלפני חודש.

פחות או יותר התנהל כמו שצריך, לא פחדתי בכלל וגם אם פה ושם עלו הערות שלהם ידעתי להגיב לכל אחת. בסוף היום(אחרי 6 שעות הדרכה בערך) כולם ניגשו להגיד לי תודה. זה א."

בתחילת ההרצאות היא עוד לקחה כדור הרגעה לפני. מההרגל. כדור שעזר לה לפני שהתחלנו בכלל.
אחר כך היא שכחה לקחת…

" כיוון ששמעתי שיש מצוקת מדריכים ויש בעיה עם איזו הדרכה, אז למרות שהרגשתי לא טוב והייתי ממש עייפה ומותשת, הצעתי את עצמי להדרכה נוספת עוד באותו יום אצל חרדיות בבני ברק.

כששם לא היה לי מושג מה יהיו אמצעי ההדרכה, לא ידעתי מי אני מדריכה ובמסגרת מה, ולא ידעתי איזה גודל קבוצה תהיה ואם אני לבד אם עם עוד אחת(רק שהן נשים חרדיות ידעתי).

עד כאן הכל נשמע מלחיץ כזה נכון? לא ממש נלחצתי.

אולי לחץ קטנטן.

בעיקר הייתי עסוקה בראש בלרצות להגיע לסוף כדי להגיע למיטה לישון. חכה יש המשך"

אני קורא את כל זה ומתרגש ברמות- איזה שינוי. וואו!!

"הגעתי להדרכה השניה בבני ברק באיחור שלא היה תלוי בי… נכנסתי לאולם … מקום די לא נקי, מסריח ברמות, מזגן שבקושי מתפקד ואני נכנסת כשהמדריכה השניה באמצע לדבר… מול 50-60 נשים חרדיות מגילאי 17-50.

עם התיקים ככה על הגב, אמרתי לכולם בקול שלום, אני המדריכה השניה …. אנחנו עכשיו נתחלק ל2 קבוצות אז חצי מכן עוברות איתי לצד השני.
מייד התחילו לעבור בנות תוך שאני מדברת כמה רגעים עם המדריכה השניה ומנסה להבין ממנה מה היא כבר אמרה להם ואיפה הכיתה השניה עד שהבנתי שאין עוד כיתה.
המשמעות היא שישבנו כולם בחדר אחד גדול כשכל מה שמפריד בין הקבוצה שלי לשלה הן מחיצות עץ, כלומר בערך כלום.

ואני פותחת מציגה את עצמי בביטחון די קרבי יש לומר ומבינה שאין לי כלום חוץ מאת עצמי, 2 בובות מבוגר וילד כלומר אחת מכל אחת שגם בהם אני צריכה לחלוק עם המדריכה השניה.

למעשה היו שם תנאים כמעט הכי גרועים שיש, כי תוך כדי שאני מדברת אני שומעת את המדריכה השניה מדברת על נושא אחר וכמובן שיש נשים בקהל שמפטפטות , כשבצד שלי הצלחתי פחות או יותר לשמור על שקט יחסי ושליטה בבנות,

בכיתה שלה היו פטפטניות וכל כמה דק ביקשתי מהם(מהקבוצה השניה) להרגיע את הווליום.

היו לי 5 שעות רשמיות להדריך, כשמתוכן איחרתי בלפחות 35 דק,בנוסף הבנתי מהתלונות והמרמורים במקום שנאמר להן שנצא בשעה אחרת מה שגם קיצר לי את ההדרכה לכמעט חצי מהזמן גם תנאי הדרכה מחפירים וגם כשאני כבר מותשת אחרי יום הדרכה קשה.

הקטע ההזוי שלמרות כל התנאים המקדימים האישיים שלי, והתנאים במקום וכל מה שקרה אתמול בכללי, נכנסתי לשם כאילו אני רסר בצבא והן כולם הבינו שכדאי להן מאוד להקשיב לי.

הרגשתי כאילו אני סופסוף מרגישה שאני עושה את מה שחשבתי אי פעם שאני אמורה לעשות.

התרגלתי ככ הרבה שנים לחיות בפחד מהצל שלעצמי, בחוסר ביטחון-או ביטחון נמוך, הערכה עצמית נמוכה, בחרדה, בעצב ובעיקר תסכול מתמשכים, שגרמו לי להרגיש כמו אפס בערך.
כאילו אף הישג שלי לא שווה כי אי שם מאחורי המעשים שאני עושה כל יום כמעט כל הזמן יש פחד.

פחד ומעצור ודאגה ורעד שהוא מנטלי ומוחשי כאחד.

כבר כמעט הגעתי לייאוש והבנה שלמעשה אני לעולם לא אגיע למקום הזה שבו אני מרגישה שאני צריכה להיות, שלעולם אני אמשיך להסתובב מתוסכלת ומאמינה כנראה אמונת שווא שאני אמורה לעשות דברים אחרת.

פקפקתי בעצמי כל כך שעמדתי לוותר על הכל ולגזור על עצמי דיכאון בלתי נגמר. פשרה עצומה.

מי היה מאמין שאחרי כל הגיהנום-כן, גהנום רגשי שהייתי בו, ואחרי כל הדברים שעברתי שעל חלקם אני אפילו לא בטוחה שאתה יודע וסביר להניח שאתה כנראה לא

אני פשוט בהלם שאני יכולה להיכנס לחדר גם בלי כדור הרגעה ולדבר.

אני המדריכה.

אני הפארמדיקית.

אני היא. אני אני.

אמנם אני לא נמצאת ביעד הסופי, אפילו לא קרובה מאוד אליו, אבל אני כן יותר קרובה אליו משהייתי אי פעם ורק בגלל סיבה אחת."

הצלחתי לשבור את הפחד

יש לך פחד לשבור?

לשיחת ייעוץ והכוונה חינם

http://ways.vp4.me/ways