66 / 100

שינוי קריירה בגיל 30

לפני שבוע שיחה עם מטופלת התחילה ככה.

"תגיד, לא נראה לך שמאוחר לי לדבר על קריירה בגיל 32? לא הייתי אמורה לדבר על זה לפני כן?"

"אמורה", שאלתי?"כן, אמורה. כל הזמן אומרים לי שאני צריכה כבר להיות רצינית."

לאחר כמה שאלות שבהן סיפרה על עבודה זמנית שיש לה ועל עוד דבר או שניים שהיא עושה וכל זה כאשר יש לה תינוק בבית, הבנתי.

ה-אמורה לא קשור אליה בכלל. היא מרגישה טוב איפה שהיא כרגע.

היא גם במסלול לימודי והתפתחותי שמאוד מתחבר אליה.

שאלתי אותה – "מה לגביך? מה את חושבת על ה-אמורה ? מאיפה זה בכלל מגיע?"

היא סיפרה שבעבר המסלול שלה כוון לעבודה יותר חומרנית.

לעבודה יותר "רצינית", או לפחות כזו שנתפסת ככה בחוץ.

היום היא הולכת למקום אחר. יותר רוחני, יותר הומני.

היא מרגישה שהיא במקום הנכון.

שלאט לאט זה מבשיל, שהיא מתחילה לדעת מה נכון לה יותר.

אז מה הבעיה? על מה תרצי שנעבוד?

על אלה שאומרים לי שאני צריכה עבודה רצינית.

אלה שחשבו שיצא ממנה משהו אחר.

זה רק אחד מהקשיים הפנימיים שיש לנו בבחירת ובשינוי קריירה.

 אני שומע על ועובד המון עם אנשים שעשו דברים כי אמרו להם. כי ציפו מהם.

התחלנו לברר מאיפה הקולות האלה הגיעו – אבא/אמא, איך היא מתמודדת עם זה, ממתי.

איך זה משפיע עליה.

ואיך הגוף שלה מרגיש עם זה.

הגוף שלנו  מרגיש בכל מיני צורות אכזבה, אי עמידה בציפיות.

אצלה זה היה כיווץ חד בבטן.

כל פעם שהיא חשבה על זה זה עלה.

כאשר נתנו לתחושות האכזבה של אחרים ממנה מקום,

כאשר הגוף שלה הכיל את האכזזה היא יכלה להסתכל בצורה בהירה יותר 

ומדויקת יותר לקראת העתיד שלה.

ולגבי הגיל – בעידן של היום זה לגמרי של גיל של התחלת קריירה.

בטח של שינוי קריירה, שהוא לא בהכרח האחרון.

גיל הפרישה הוא מעל גיל 60, ורק ילך ויעלה עם הזמן.

יש לה עוד המון זמן לתקן, לעשות התאמות בדרך.

לחיות, לחוות, לשנות.

להיות, להתבלבל ולדייק.

לשיחת ייעוץ והכוונה לקריירה חינם אפשר להרשם בלינק

Open chat